יש מקום לקבל בהליכים משמעתיים השראה מתיקון 113 לחוק העונשין, העוסק בהבניית שיקול הדעת בענישה. כך סבור (24.3.13) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי. לדבריו, "ראוי ללמוד מן הדרך שבה הורה המחוקק לבית המשפט כיצד לגזור עונש פלילי, כיצד לנהוג בגזירת עונש משמעתי".
הדברים כלולים בהחלטתו של דרורי לדחות את ערעורו של עו"ד אברהם בית-הלוי על השעייתו מן הלשכה לשמונה חודשים בידי בית הדין הארצי. בית-הלוי הורשע בעיקר בכך שהתבטא בצורה בוטה ומזלזלת כלפי שופטת בית משפט השלום בבאר שבע בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בעיר. בין היתר טען בית-הלוי, כי השופטת לא קראה את סיכומיו, אמר ש"זה כלל לא משפט, לכל היותר תיאטרון", "זו אינה שפיטה ראויה לשמה, זה אפילו לא דומה" וטען שאם פסיקה זו תוצג בחלון הראווה של מערכת המשפט - "לא ייכנסו קונים לחנות".
דרורי עומד בהרחבה על הפגיעה בכבודו של בית המשפט, שהיא הערך שנפגע בשל התבטאויותיו של בית-הלוי. עוצמת הפגיעה היא גבוהה, קובע דרורי, בשל הלשון הבוטה בה נקט ומשום שהדברים נכתבו והוגשו לבית המשפט המחוזי ולפרקליטות. דרורי מזכיר את האימרה לפיה "לא כל מה שחושבים - מדברים; לא כל מה שמדברים - כותבים; לא כל מה שכותבים - מדפיסים" ומוסיף: "לא כל מה שמדפיסים - שולחים לבית המשפט כמסמך רשמי". לדבריו, העובדה שבית-הלוי כתב את הדברים מעניקה להם חומרה יתרה על פני דברים הנאמרים בעל-פה ובעידנא דריתחא, משום שיש בכך כדי להוסיף למעשיו מרכיב של תכנון.
דבריו של בית-הלוי, ממשיך דרורי, "לא רק שלא היו במקומם, אלא מהווים פגיעה בערכאות בתי המשפט ובסגנון הראוי שעל עורכי הדין להשתמש בו. אין לאפשר יחס כזה אל בית המשפט, בוודאי לא על-ידי מי שמשמש כמקשר בין האזרח לבין מערכת בתי המשפט". על עורך הדין להשתמש בזהירות בלשון ובכתב, שהם כלי עבודתו, ואם הוא סבור שהתבטאויות בוטות משרתות את לקוחו - הרי שטעות בידו וההפך הוא הנכון, מוסיף דרורי.
עוד מציין דרורי לחומרה את סירובו של בית-הלוי להתנצל ואת הרשעותיו הקודמות, במיוחד בגין התבטאויות בלתי הולמות, כסיבות להחמרה בעונשו. הוא דוחה מכל וכל את טענתו של בית-הלוי, כאילו התנצלות כעת תיראה כאילו הוא עושה זאת רק מתוך יראת הדין. לבסוף סוקר דרורי בהרחבה את המשפט העברי בנוגע לפגיעה בכבודו של שופט, ומסיק שאם העונש הראוי על כך הוא נידוי - הרי שלגבי עורך דין המקבילה היא השעיה מהלשכה.
