נאמן: עדות מוקדמת לטלנסקי מחייבת בדיקה

"תקופת גרוניס מתאפיינת בהתייעלות. בין השאר, הוא נוהג לחייב בהוצאות גורמים שמגישים לבג"ץ עתירות סרק. זה שיפור חשוב". כך אומר שר המשפטים לשעבר, יעקב נאמן, בראיון לנחום ברנע וטובה צימוקי בידיעות אחרונות (יום ו', 12.4.13). לעומת התייחסותו החיובית לאשר גרוניס, מסרב נאמן לדבר על הנשיאה הקודמת של בית המשפט העליון, דורית ביניש. נאמן מגלה, כי רצה מלכתחילה את יהודה וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה, ולכן השתיל בתקשורת את פרופ' ידידיה שטרן והשופט נעם סולברג כמועמדי סרק. "רציתי שיבוא למשרה עורך דין מהשורה שמכיר גם את צד התביעה וגם את צד ההגנה ולא כבול בקונספציה", הוא מסביר. "וינשטיין עושה עבודה מצוינת", מוסיף נאמן ומביא לדוגמה את החקירה נגד השופט יורם דנציגר: "הפרקליטות עשתה כל מאמץ למצות איתו את הדין. וינשטיין לקח את העניין לידיו, בדק אותו גם כסניגור וראה שאין יסוד להגשת כתב אישום. וינשטיין רואה דברים ב-360 מעלות. מזוז ראה את הדברים דרך עיני הפרקליטות. זה יתרונו של וינשטיין". נאמן סירב להתייחס לפרקליט המדינה, משה לדור, באומרו: "הוא בסוף דרכו". עם זאת, לנאמן ביקורת על לדור בנושא עדותו של משה טלנסקי במשפטו של אהוד אולמרט. לדבריו, הוא פגש את טלנסקי בחופשה ב-1990 והתרשם ממנו לרעה: "ראיתי אדם מוזר, בלשון המעטה. אין ספק שכאשר מביאים אדם לעדות מוקדמת נגד ראש ממשלה במהלך כהונתו, ובעקבות העדות הזאת הוא נאלץ לעזוב את תפקידו, זה עניין שמחייב בדיקה. זה המשפט העדין ביותר שאני יכול לומר. היועץ המשפטי צריך למנוע תופעות מהסוג הזה". עוד אומר נאמן, כי אילו היה ממשיך בתפקידו - היה קם גוף אפקטיבי לפיקוח על הפרקליטות. "חשוב מאוד שיהיה גוף שיבקר את הפרקליטות. לצערי, פרקליט המדינה התנגד והיועץ המשפטי נכנע לו". נאמן אומר עוד, כי רק התנגדותו של אהוד ברק מנעה את פיצול תפקיד היועץ המשפטי ותפקיד ראש התביעה, שכן לברק לא היה דגל אחר מלבד "תראו כמה אני שומר על שלטון החוק". בעקבות זאת, הוא מוסיף, החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלא לנהל מאבק בנושא. נאמן משבח את נתניהו: "הכרתי שורה ארוכה של ראשי ממשלה. בסך-הכל נתניהו ממלא את התפקיד במנהיגות ראויה". הוא מכחיש את השמועות לפיהן תיווך בין בנימין ושרה נתניהו, וכאילו בכספתו מונח הסכם ביניהם. "זה בולשיט. לא הייתי מעורב ביחסים ביניהם", אומר נאמן. בהתייחסו לגיוס החרדים אומר נאמן, כי הקמתה של ועדת פלסנר הייתה טעות: "במקום להושיב פוליטיקאים, היה צריך להושיב אנשים בעלי מעמד בציבור החרדי והחילוני. פלסנר הוא דוגמה קלאסית לניגוד שבין כותרות לפתרונות".