המדינה מאחרת שוב ושוב בהגשת בקשות להטלת צווי פיקוח על עברייני מין. כך עולה מהחלטה של שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל.
הנדל פותח את החלטתו (15.4.13) בניסוח יוצא דופן: "ושוב, מוגש ערר לבית משפט זה על-רקע הגשה באיחור על-ידי המשיבה [המדינה] של בקשה לצו פיקוח ומעקב לפי הוראות פרק ג' לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין".
לדברי הנדל, כאשר מגישה המדינה את הבקשה באיחור, על בית המשפט המחוזי לבחון גם את מידת האיחור והסיבה לקיומו, וגם את מסוכנותו של העבריין. בחינה זו חיונית כדי להחליט האם להיענות לבקשה למרות הגשתה באיחור.
לבסוף אומר הנדל, כי כל שנותר לו הוא להדגיש את חשיבות הגשת הבקשות במועד. הוא מזכיר: "בהליך מעין זה, הנמענים של הבקשה אינם רק המשיבה והעבריין, אלא אף הציבור כולו, שמהווה גורם חשוב בשיקולים האם להטיל צו מהסוג הנדון". לכן, אומר הנדל, קובע המחוקק שאת הבקשה יש להגיש בסמוך לשחרורו של העבריין מהכלא או מאשפוז.
