חברת רמט תבצע עבודות בהיקף של 180 מיליון
שקל בנתיבי איילון, לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעורה על החלטת בית המשפט המחוזי ואישר את זכייתה במכרז.
המכרז פורסם בפברואר 2012 בידי החברה הלאומית לדרכים (לשעבר מע"צ), לביצוע עבודות דרכים ומסילות חוף בקטע הצפוני של נתיבי איילון. אחת מדרישות הסף בו הייתה "ביצוע פרויקטים של תשתיות תחבורתיות שהיקפם הכספי המצטבר במהלך השנים 2007-2011 היה לפחות 200 מיליון שקל".
ועדת המכרזים קבעה שרמט היא הזוכה, לאחר שביקשה 180 מיליון שקל תמורת ביצוע העבודות. חברת לינום, שביקשה 187 מיליון שקל, דרשה לפסול את הצעתה של רמט. לטענת לינום, רמט כללה בצבר עבודות העבר את בניית תחנת הרכבת ליד בנייני האומה בירושלים, אך חלק מפרויקט זה אינו עונה על הגדרת העבודות שבמכרז. ועדת המכרזים קיבלה את הסבריה של רמט, אשר הצביעה על כך שהרוב המכריע של אותו פרויקט - 47 מתוך 52 מיליון שקל - היה למעשה עבודות לחפירת מנהרות ותעלות איוורור.
בעקבות זאת פנתה לינום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר פסל את זכייתה של רמט והחזיר את הטיפול לוועדת המכרזים. ואולם, השופטים
עוזי פוגלמן ו
אסתר חיות קיבלו את ערעורה של רמט ואישרו את זכייתה, בניגוד לדעת המיעוט של השופטת
דפנה ברק-ארז שסברה שיש לדחות את הערעור.
לדברי פוגלמן, "אני סבור כי ניתן לפרש את המונח 'מנהור לתחבורה' באופן שייכללו בגדרו גם מנהרות שלא לשימוש של כלי התחבורה עצמם, ובלבד שהן נבנו בגדרו של פרויקט להקמת תשתיות תחבורתיות. למסקנה זו אני בא על-רקע תכליתו הקונקרטית של תנאי הסף: לוודא כי למציעים יש די ניסיון רלוונטי בעבודות נושא המכרז שעניינן 'ביצוע פרויקטים של תשתיות תחבורתיות'". עוד אומר פוגלמן, כי לא מדובר בהגמשה של תנאי הסף אלא במתן פרשנות סבירה.
חיות מציינת, כי החברה לדרכים העבירה את הסוגיה לבחינתו של מומחה חיצוני, אשר קבע בחוות דעתו שניתן לקבל את אותן עבודות כחלק מהניסיון המצטבר של רמט. לינום לא הגישה חוות דעת מנוגדת, ולכן אין מקום להתערבות בשיקול דעתה המקצועי של ועדת המכרזים.
לינום חויבה בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. את רמט ייצגו עוה"ד תמר תורג'מן-קדם ואורטל בלא; את החברה לדרכים ייצגו עוה"ד יגאל קלדס ו
יואב מני; ואת לינום - עוה"ד דן הרציג ואסף הדסי.
