המדינה תשלם 40,000 שקל לעורך דין לשעבר בשל מאסר שווא בהליכי הוצאה לפועל. לעומת זאת, אין המדינה נושאת באחריות לנזקים הבריאותיים שלטענתו נגרמו לו בעת מעצרו. כך קבע (21.4.13) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה בר-עם.
יוסף דן, שרשיונו נשלל לאחר שפשט את הרגל, נעצר באוגוסט 2000 בהוראת ההוצאה לפועל בשל חוב מזונות לגרושתו. דן הוחזק במאסר עשרה ימים, ולטענתו הוא לא קיבל את הטיפול המתאים למחלת הסוכרת ממנה הוא סובל. כתוצאה מכך, טען, הוא איבד שלוש מאצבעות כף רגלו ומצבו הבריאותי הידרדר עוד יותר.
בר-עם דחה את התביעה העיקרית לאחר שמומחה מטעם בית המשפט קבע, כי לא קיים קשר נסיבתי בין המאסר לבין החמרת מחלתו של דן. המומחה הצביע על כך, שחלפו חמישה ימים מאז שחרורו של דן ועד שפנה לבית החולים, שם אובחן כסובל מחיידק אלים. מחלות אלו, ציין המומחה, מתפרצות במהירות רבה, ולכן לא סביר שדן חלה בעת היותו במאסר או כתוצאה ממנו.
עוד קבע בר-עם, כי אין להטיל אחריות על ההוצאה לפועל בשל ההוראה לאסור את דן, למרות ששבועיים קודם לכן קבעה ראש ההוצאה לפועל, כי ההליכים נגדו יעוכבו בשל היותו פושט רגל. "אף שהנני מוכן להניח, כי נפל פגם טכני בהליך, ההחלטה לאסור את התובע בנסיבות העניין, אינה עולה כדי רשלנות רבתי, זדון או חריגה מסמכות המקימים, למצער, את אחריות המדינה כלפיו", אומר בר-עם.
לעומת זאת, אומר בר-עם, יש להטיל אחריות על הגורמים המינהליים בלשכת ההוצאה לפועל, אשר היו צריכים "לנקוט באמצעים סבירים להנגשת המידע הרלוונטי וזמינותו לפני ראש ההוצאה לפועל במהלך הדיון ובטרם מתן ההחלטה" על מאסרו של דן. הללו היו צריכים לדאוג לכך שבפני הרשמת יונח המידע על עיכוב ההליכים נגד דן, ומאחר שלא עשו זאת - התרשלו וגרמו למאסר שווא שלו.
דן תבע פיצוי של 500,000 שקל בגין מאסר השווא, אך בר-עם פסק לזכותו 40,000 שקל בלבד, לנוכח הפסיקה שקבעה פיצוי של 3,000-750 לכל יום של מאסר שווא. בר-עם ציין, כי מחד-גיסא היה דן צריך לוודא מיד לאחר מאסרו האם הצו בוטל, ומאידך-גיסא - אין ספק שבמצבו הבריאותי גרם לו המאסר לסבל ממשי.
