יש לפעול בחומרה ובנחרצות נגד עורכי דין מושעים הממשיכים להצמיד את התואר לשמם ומתחזים למי שמורשים לפעול במקצועם. כך אומר (22.4.13) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה יועד הכהן.
הכהן דחה את ערעורו של עו"ד יעקב שפירא, שהושעה מלשכת עורכי הדין, על הרשעתו בכך שבזמן ההשעיה ייצג את אשתו בהליכים משפטיים בעניינה. שפירא טען, כי מדובר היה בהמשך של הליכים שהחלו לפני ההשעיה, הוא לא קיבל תמורה והציג את עצמו כעורך דין רק מכוח ההרגל. הוא הורשע בבתי הדין המשמעתיים של הלשכה וכאמור הכהן דחה את ערעורו.
הכהן מקבל את עמדתו של בית הדין הארצי - בניגוד לזו של בית הדין במחוז תל אביב - ולפיה מתן שירות ללא תמורה לבן משפחה אינו מהווה בכל זאת קבלת תשלום. בית הדין המחוזי סבר שמדובר בחיסכון כספי לתא המשפחתי, ולכן גם כיסו של עורך הדין נהנה ממנו. ואולם הכהן אומר, כי אדם יכול לסייע לבני משפחתו בלא לצפות לקבל תמורה, ואין מקום להרחיב את משמעותה של המילה "תמורה" גם לחיסכון עקיף - במיוחד כאשר מדובר בסעיף הנושא בחובו ענישה משמעתית ואף פלילית.
לעומת זאת, אומר הכהן, הוכח ששפירא פעל "דרך עיסוק" של עורך דין, כאשר חתם עבור אשתו על מסמכים בציון התואר "עורך דין". אין אפשרות לנתק את העיסוק בזמן ההשעיה מהפעולות שנעשו לפניה, מדובר בפעולות מובהקות של עורך דין, ואילו היה מבקש שפירא רק לסייע לאשתו - היה עליו להודיע במפורש ליתר הצדדים שהוא מושעה.
מעשיו של שפירא הטעו את מי שמולו לחשוב שהוא עורך דין, מוסיף הכהן, ובכך נפגעה אחת ממטרותיה של ההשעיה. לדעת הכהן, פעילות של עורך דין ככזה בתקופת השעייתו נושאת מימד של התחזות, למרות שהוא לא הפך להיות "לא עורך דין". המחוקק התכוון למנוע מאדם כזה לפעול כעורך דין ולמנוע הטעיה של הציבור, ומכאן מימד ההתחזות.
בנוגע לעונשו של שפירא - שנת השעיה נוספת - אומר הכהן, כי יש לעקור מן השורש את התופעה של הצמדת התואר "עורך דין" לשמו של מי שהושעה. תופעה זו גורמת לזילות המקצוע ולזילות הדין המשמעתי, מסיגה את גבולו של מקצוע עריכת הדין ופוגעת באפקטיביות של הדין המשמעתי הנראה כאילו הוא נותר על הנייר בלבד. את לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב ייצג עו"ד זרי חזן.
