אישה אשר סירבה במשך שנים להתגרש, למרות הוראתו של בית הדין הרבני, תשלם לבעלה לשעבר פיצויים של 53,000 שקל. כך קבעה (17.4.13) שופטת בית המשפט למשפחה בירושלים,
נילי מימון.
בני הזוג נישאו בשנת 1967, אך לאחר משבר כלכלי קשה שהביא אותם לפשיטת רגל, נפרדו בשנת 2000. באותה שנה הגיש הבעל לבית הדין הרבני תביעת גירושין, בשנת 2004 התקבלה בקשתו ובשנת 2005 הורה בית הדין לאישה לקבל את הגט באופן מיידי. האישה סירבה והתנתה את קבלת הגט בדרישות כספיות שונות. היא עמדה בסירובה למרות עיצומים שהטיל עליה בית הדין, והסכימה לקבל את הגט רק בשנת 2010, כאשר לא יכלה לצאת מהארץ בשל סרבנותה.
הבעל ביקש לחייב את האישה בפיצוי של 40,000 שקל לשנה החל מהפירוד בשנת 2000. מימון אומרת, כי סרבנות גט היא תופעה פסולה שיש לעקור מן השורש. לדבריה, גם גבר זכאי לפיצוי במקרה כזה - למרות שמצבו קל יותר משל מסורבת גט, בשל יכולתו לקבל היתר לשאת אישה שנייה ומשום שילדים שייוולדו לו לפני הגירושין לא יהיו ממזרים.
במקרה הנדון, אומרת מימון, הפגיעה בגבר הייתה קלה יחסית, שכן הוא ניהל מספר מערכות יחסים והודיע שאין הוא מעוניין בהיתר לשאת אישה שנייה, ולכן הפיצוי הראוי הוא 10,000 שקל לשנה. עוד קבעה מימון, כי הגבר זכאי לפיצוי רק מהמועד בו הורה בית הדין לאישה לקבל את הגט, כלומר: בגין כחמש וחצי שנים, ובסך-הכל - 53,000 שקל.
מימון דחתה את רוב תביעתו של הגבר לחייב את האישה בתשלום תמורת השימוש הבלעדי שעשתה בדירתם של בני הזוג לאחר הפירוד. היא ציינה, כי עזיבתו של הגבר את הדירה היוותה הסכמה במשתמע לכך שאשתו תמשיך להתגורר בה, הוא חויב ממילא במזונותיה לחלק מן התקופה, ובהמשך לא הביע את רצונו לשוב ולהתגורר בדירה ולא דרש מאשתו דמי שימוש. מימון חייבה את האישה בתשלום של 1,750 שקל לחודש החל מנובמבר 2011, המועד בו דרש הגבר לראשונה את התשלום. האישה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל.