חברת טבע התנכלה במזיד ובצורה מתוכננת לעובדת בכירה שלקתה בסרטן המוח, לאחר שנשיא טבע דאז, ישראל מקוב, אמר ש"אינו יכול לעבוד עם פגועת ראש". כך קבעה (3.5.13) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, בפסק דין יוצא דופן בחריפותו נגד ענקית התרופות. עו"ד טלי אורן-בלזר המנוחה, אשר יוצגה בידי עוה"ד אמנון יצחקניא ונתן נחשון, החלה לעבוד בטבע ביוני 2002 כעוזרת למקוב, שהיה אז נשיא החברה ומנכ"לה. קודם לכן הייתה אורן-בלזר מזכירת דיסקונט השקעות, חברת הנהלה ודירקטורית בחברות-בנות של דסק"ש. שכרה בטבע נקבע על 40,000 שקל בחודש ולאורך שנות עבודתה קיבלה בונוסים בסכום מצטבר של 275,000 שקל. בספטמבר 2003 יצאה אורן-בלזר לחופשת לידה וכאשר שבה ממנה גילתה, כי מקוב מינה את סוזנה נחום למחליפתה הקבועה. בתחילת 2004 התגלה גידול ממאיר בראשה של אורן-בלזר, היא נותחה ושבה לעבודה, ואז הוצע לה לשמש כמנהלת ידע תחת סמנכ"ל טבע, יהודה ארד המנוח. בדצמבר 2007 נמסר לה שמטה ניהול הידע מבוטל ובפברואר 2008 הודיעה לה טבע שלא מצאה עבורה תפקיד הולם. חודש לאחר מכן לקתה שוב אורן-בלזר בסרטן המוח, היא נותחה ולאחר שנה חלתה שוב. באוקטובר 2008 פוטרה אורן-בלזר, בתוקף מאפריל 2009, והיא הלכה לעולמה בנובמבר 2009.

בכיר כינה את התובעת "כלב"

גילצר-כץ אומרת כי בפני בית הדין "התגלתה תמונה עגומה אשר אינה מתאימה לחברה במדינה מתוקנת, קל וחומר לחברה ציבורית". היא מצטטת את חיים בנימיני, שהיה אז סמנכ"ל משאבי אנוש בטבע, אשר התייחס לאורן-בלזר באומרו ש"לפעמים הכלב של השייח הופך להיות השייח" כדוגמה בולטת להתנהלותה של טבע. בית הדין קובע, כי טבע מיהרה למנות מחליפה קבועה לאורן-בלזר כאשר זו יצאה לחופשת לידה - אפילו מבלי ליידע אותה. "לא קשה לדמיין את שהתרחש בליבה של התובעת", אומרת גילצר-כץ. "איזה חוסר רגישות גילתה הנתבעת עת סילקה הלכה למעשה את המנוחה ממשרדה רק בשל העובדה שיצאה לחופשת לידה", וזאת בעוד אורן-בלזר הפגינה מסירות והתייצבה לעבודה גם בעת שהייתה באותה חופשה. בית הדין מזכיר, כי למעסיק אסור להפסיק עבודה או לנייד מי שיצאה לחופשת לידה. במקרה הנדון, טבע העבירה את אורן-בלזר לתפקיד בכיר פחות ובכך פגעה בה. גילצר-כץ דוחה מכל וכל את הטענות שהטיחה טבע באורן-בלזר על תיפקודה והתנהגותה. לדבריה, אם היה בהן ממש - לא ברור מדוע שילמה החברה לאורן-בלזר בונוסים נכבדים. בתיקה האישי של אורן-בלזר לא נמצאו כל סימוכין לטענות אלו או לבירור כלשהו שנערך בעקבותיהן.

"הענישה אותה בשל מחלתה"

"בכך לא תמה סאגת התנהגותה של טבע", ממשיכה גילצר-כץ ועוברת למעשיה של החברה לאחר שאורן-בלזר חלתה. היא מציינת שטבע לא העניקה לאורן-בלזר אופציות, למעט עבור שנת 2004, בעוד עובדים בכירים אחרים קיבלו עשרות אלפי אופציות. "האם הענישה טבע את המנוחה בשל מחלתה והעדרותה עקב כך? ככל הנראה שכן, ומהר מאוד שכחה טבע למנוחה את 'חסד נעוריה' ואת העובדה ששבה לעבודה בטרם הסתיימה חופשת הלידה וכל זאת על-מנת להוכיח את עצמה", אומרת גילצר-כץ. גילצר-כץ קובעת שטבע הפרה את ההסכם עם אורן-בלזר ומוסיפה: "ממתי מחלה של עובד הינה שיקול לשלול ממנו את זכויותיו על-פי הסכם? טבע היא זו שלא שיבצה את בלזר לעבודה לאחר שטבע ביטלה את משרתה של בלזר, כך שאין לה להלין אלא על עצמה". השימוע שנעשה לאורן-בלזר, מוסיפה גילצר-כץ, לא היה אלא "תכנון משפטי לסילוקה". בפרק הזכויות של פסק הדין קובעת גילצר-כץ, כי לאחר שאורן-בלזר פגעה טבע בתנאי העסקתה: תחילה בהפחתת הבונוס ולאחר מכן בשלילתו כליל. טבע גם לא נתנה הסבר של ממש לכך שמנעה מאורן-בלזר את האופציות שניתנו ליתר העובדים הבכירים בחברה. בהקשר זה מעירה גילצר-כץ, כי טבע העלתה טענה תמוהה לפיה אורן-בלזר לא הייתה זכאית לאופציות בשל שכרה הגבוה, והיא מציינת שבחוזה עימה התחייבה טבע במפורש להעניק לה את האופציות לצד השכר. בית הדין חייב את טבע לשלם לעזבונה של אורן-בלזר 2 מיליון שקל, בציינו שאם היה מחליט שהיא זכאית ל-9,000 אופציות לכל שנת עבודה - היה הפיצוי עולה בהרבה על סכום התביעה. הסכום ישא ריבית והצמדה מאז מאי 2009, וכמו-כן תשלם טבע הוצאות ושכר טירחה בסך 170,000 שקל.