רואה החשבון של קבוצת
הולילנד, שמשון אורדן ממשרדו של מיכאל ברזלי, אינו יודע כיצד התאפסה יתרת ההלוואות של
שמואל דכנר בסך למעלה מ-8 מיליון שקל בסוף 1999. כך אמר (יום א', 12.5.13) אורדן בעדותו במשפט הולילנד.
אורדן העלה את ההשערה, שהחוב הועבר לספרי חברת הולילנד תיירות ונכלל בעלויות הפרויקט, אך התביעה ציינה שבכך סתר אורדן את עצמו בנוגע להרכבו של אותו סעיף (8.4 מיליון שקל) במאזן החברה. בעקבות זאת הגיש אורדן מסמך אחר (ראו מסגרת) ובו צוין הסכום 8.8 מיליון שקל וטען שזוהי העברת החוב. ואולם, אורדן הדגיש שזוהי רק תחושה שלו, ולאחר מכן אמר שאינו יכול לקשור סכום זה להולילנד תיירות. השופט
דוד רוזן: "אלו רק מילים באוויר. על מה ההשערה מבוססת?". אורדן: "על 40 שנות ניסיון ועל ההיכרות שלי עם האנשים".
אורדן הסביר, כי הסכומים ששולמו לדכנר כנגד חשבוניות נרשמו כהשקעה בפרויקט, ואילו כספים שכנגדם לא הוציא חשבוניות נרשמו לחובתו בכרטיס חייבים-זכאים. בעת הכנת הדוחות בסוף השנה נרשמו יתרות החובה של דכנר כהלוואה, ובביאורים היו צריכים להירשם תנאי ההלוואה.
"מה זה, מלט?" רוזן תהה כיצד נרשמו תרומות כחלק מעלויות הפרויקט, בציינו שלטענת המדינה מדובר בשוחד. "מה זה, מלט?", שאל. אורדן השיב, כי גם תשלום לעורך דין ולרואה חשבון אינו מלט, אלא הוצאה במהלך ניהול העסקים - וכך גם כאשר מדובר בתרומה
בתום לב. בחקירתו במשטרה אמר אורדן, כי סימן השאלה שנרשם ליד התרומות מתייחס לתמיהה בדבר היותן חלק מהעלויות.
אורדן אמר, כי אינו יודע האם ומתי הועברה יתרת ההלוואות של דכנר לכרטיס הלוואה לבעלי מניות. המדינה טוענת, כי
הלל צ'רני ביצע העברה זו בספטמבר 1999 כדי לכסות את יתרת החובה שנוצרה על-ידי תשלומי השוחד. התביעה טענה, כי צ'רני כיסה חלקית (ב-750,000 דולר שהיו 3 מיליון שקל) את ההלוואות של דכנר, בעוד אורדן אמר שאין זה בהכרח. את אותם 750,000 דולר, אמר עו"ד
ירון גולומב, הילווה צ'רני להולילנד נופש כבר ב-1998, ואת היתרה הזרים בדצמבר 1999 וכך איפס את יתרת ההלוואות לבעלי מניות.
אורדן העלה את האפשרות שחובו של דכנר מופיע בספרי חברת הולילנד תיירות, ושם נמחק כחוב אבוד בתוך ההשקעה בפרויקט. גולומב שאל האם ייתכן לרשום חוב אבוד של מי שעובד בפרויקט ומקבל 50,000 דולר בחודש. אורדן השיב, כי הגדרת חוב אבוד היא כאשר אין סיכוי שהחוב ייפרע. רוזן: "ההשערה של חוב אבוד קצת יורדת מהפרק. מאיפה זה בא לך פתאום?". אורדן: "אני מנסה להעלות השערות. כשאתה אומר שהוא קיבל 50,000 דולר לחודש, לא הגיוני שזה חוב אבוד".
טכניקה להסתרת השוחד לדברי אורדן, הוא לא נתקל במצב בו בעלי חברה מוותרים לספק על חוב שכזה, אם כי המהלך עצמו מאוד הגיוני בעיניו. הוא הסביר, כי הבעלים עשויים להעדיף ליטול על עצמם את החוב במקום לטעון שמדובר בחוב אבוד, משום שקשה להוכיח שמדובר בחוב כזה, ורשויות המס מקשות על קיזוזו. במשטרה אמר אורדן, כי לא מדובר במצב נורמלי, וכי צ'רני אמר לו שאינו רוצה לתבוע "הוצאות בעייתיות". עם זאת אמר, כי קשה לו להאמין שצ'רני נתן שוחד, אך אם יש אמת בדברים - אכן מדובר בטכניקה להסתרת השוחד.
בחקירתו הנגדית אמר אורדן, כי בעל מניות רשאי ליטול על עצמו חוב של צד שלישי כלפי החברה ולהתמודד בעצמו עם אותו חייב. הוא התייחס באופן תיאורטי לאופן בו כוסתה יתרת החובה של דכנר כלפי החברה. עוד אמר, כי אינו יודע דבר על התחשבנויות בין דכנר וצ'רני, שכן הן לא היו מעניינו.
בתשובה לשאלות סניגורו של צ'רני, עו"ד
גיורא אדרת, אמר אורדן, כי תרומות מטבען אינן קשורות לתחום פעילותו של התורם ואינן מהוות חלק מההוצאות בייצור הכנסתו. בכך התייחס אורדן לתמיהתו של השופט דוד רוזן בדבר רישום תרומות של הולילנד – אשר לטענת התביעה היו למעשה שוחד – כחלק מעלויות הפרויקט.