הלל צ'רני אומר (יום א', 19.5.13), כי הסכם האופציה למכירת חלק מפרויקט
הולילנד לא הוסתר והיזמים דיווחו עליו למס שבח כבר בשנת 1998. בכך התייחס לטענת המדינה, לפיה ההסכם הוסתר מהעירייה בעת המו"מ על היטל ההשבחה, וכך חסכו היזמים מיליוני דולרים. לדברי צ'רני, הטיפול בנושא היטל ההשבחה היה בידי דכנר יחד עם עו"ד (כיום השופטת) תמר בזק-רפפורט והוא לא היה מעורב בו.
צ'רני דחה את תיאורו של
שמואל דכנר את תב"ע ה' של הפרויקט כ"טיהור השרצים", דהיינו: אישור חריגות הבנייה שנעשו בפרויקט. לדבריו, דכנר נטפל לתב"ע ה', משום שתב"ע ג' אושרה במועצה הארצית, תב"ע ו' אושרה בוועדה המחוזית ולגבי תב"ע ד' הוא עצמו אמר שלא שולם שוחד. לכן, טען צ'רני, הדביק צ'רני לתב"ע ה' את כל סיפוריו.
לדברי צ'רני, אין אמת בטענותיו של דכנר לפיהן תב"ע ה' נתקעה והיה צורך לשלם שוחד כדי לזרז אותה. צ'רני אומר, כי תב"ע ה' לא הייתה חשובה לו (משום שהוגשה בידי שותפתו, חברת הולילנד פארק, והתייחסה לחלקה בפרויקט) ולכן הטיפול בה היה איטי, בעוד תב"ע ו' - שהייתה חשובה לו - קודמה במהירות בוועדה המחוזית. עוד דחה צ'רני את דבריו של דכנר בנוגע למספר הדירות בפרויקט והציג נתונים המוכיחים, לשיטתו, כי לא היו כל חריגות.
"לא הייתה תוספת שבס" צ'רני התייחס גם לשאלה האם בפרויקט אושרה "תוספת שבס". לדבריו, בחמישה מקומות בחקירה אמר דכנר שהתוספת אושרה כנגד תשלומי שוחד, אך בבית המשפט טען שלא היה אישור אלא "התנהגו לפי שבס". צ'רני הדגיש, כי לא היו דברים מעולם, שכן מדובר בתהליך מובנה וברור, אשר לא בוצע בפרויקט הולילנד, וכל שניתן ליזמים היה מכתב ובו נקבעו התנאים לקבלת תוספת שבס.
בנוגע להמרת הבנייה ממלונאות לדיור הזכיר צ'רני, כי מדובר בתקופת האינתיפאדה הראשונה (אחרי שנת 2000), כאשר התיירות לעיר נפסקה כמעט לחלוטין. עוד אמר, כי הוועדה המחוזית גם החליטה שאין מקום לבניית מלונות בשכונות מגורים מרוחקות, ולכן נעשה השינוי.
לדברי צ'רני, דכנר קיבל בשנות ה-90 הלוואות בנוסף לשכרו, בין היתר משום שהייתה לו באותה עת שותפה עסקית מסוימת והוא רצה להסתיר ממנה תקבולים אלו, וכן משיקולי מס של דכנר. "הוא ניצל את זה שכסף לא מדבר אלי", הוסיף, בהסבירו את הסכומים הנוספים שקיבל דכנר לאורך השנים. "הפרויקט הסתיים, דכנר קיבל את המגיע לו ואמר תודה", הדגיש.
פחות מ-5% מכלל ההוצאות עוד אמר צ'רני, כי דכנר קיבל הלוואות בסך 8.9 מיליון שקל מאז 1999 - סכום הנשמע גדול מאוד, אך הוא פחות מ-5% מכלל ההוצאות בפרויקט, שכבר הגיעו ל-200 מיליון שקל. הוא הסביר את איפוס ההלוואות בסוף 1999 בכך שדכנר היה דירקטור בהולילנד נופש, שם נרשמו ההלוואות, אך באותה עת הוחלט שכל הפעילות תעבור להולילנד תיירות - מבחינתה הוא צד חיצוני. לכן הציע משרד רו"ח ברזלי - וכך בוצע - שהן יהפכו להלוואות בעלים, ודכנר יהיה חייב את הכסף למשפחת צ'רני. "זו פעולה לגיטימית וגלויה לחלוטין, ובוודאי שאין בה מחילת חוב", אמר.
בתשובה לשאלות השופט
דוד רוזן אישר צ'רני, כי במשטרה לא התייחס לנושא באומרו שאינו זוכר את הטיפול בהלוואות. רוזן שאל האם הסבריו כעת הם תוצאה של ניתוח בדיעבד בסיועו של הלל שטיינברגר, רואה החשבון של הולילנד. צ'רני אישר זאת והוסיף, כי דכנר לא הגיע למשטרה עם הסיפור של ה-8.9 מיליון שקל, אלא החוקרים הם שבאו לדכנר ושאלו אותו על כך.
"יכולתי לקחת אותו הצידה" "כל סיפורי השוחד מתבססים על מסמכים שנתפסו אצלי ושלא הוחזקו מתחת לבלטות. למרות שמבחינת דיני המס יכולנו להשמיד את המסמכים, אנחנו לא משמידים כלום", הדגיש צ'רני. לדבריו, כאשר נעצר ב-6.4.10 הוא אמר לחוקר בחיוך: "חיכיתי לך. מהרגע בו הודענו לעו"ד [אמנון] יצחקניא בנובמבר 2008 שהוא לא יראה אגורה מהולילנד, חיכינו למשטרה. ידענו גם מה קורה ביאח"ה מהרגע בו דכנר הגיע אליהם; היה מי שדאג לספר לחלק מהאנשים שנמצאים כאן וזה הגיע גם אלי". רוזן: "אתה אומר שקצינים ביאח"ה הדליפו לנחקרים מה קורה בחקירה". צ'רני: "אני יכול לומר שחוקרים הדליפו, כמו שתמיד קורה במדינת ישראל. לא שרפנו מסמכים ולא סגרנו ארכיונים ולא ברחנו לחו"ל".
צ'רני הוסיף: "דוגמה נהדרת לרצינות החקירה היא שאצל דכנר לא עשו חיפוש בבית". הוא הכחיש בתוקף את טענותיו של דכנר לפיהן גנב ממנו קלסרים, ואמר שכל המסמכים שקיבל מדכנר נותרו אצלו ואצל מנהל הכספים של החברה, אלי חסון.
"אם היינו רוצים לשלם לדכנר בשחור, לא היינו טורחים להביא כספים מחו"ל ולהצהיר עליהם לבנק ישראל ולרשום אותם במאזנים. הייתי יכול לקחת אותו הצידה ולומר: שמוליק, תן לי מספר חשבון בחו"ל. הוא הבריח כספים לחו"ל לפחות שלוש פעמים והיו לו חשבונות בחו"ל. זה סיפור כל כך מופרך, שלא נותן כבוד להיגיון", אמר צ'רני.