תוכנית עסקית המועברת למשקיעים פוטנציאליים בלא שהם נדרשים לשמור על סודיותה, אינה סוד מסחרי. לפיכך, שימוש במידע הכלול בה אינו מהווה עוולה המזכה את בעלי התוכנית בפיצוי. כך קובע (20.5.13) שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
בנימין ארנון.
ארנון דחה תביעה בסך מיליון שקל שהגישה ד"ר דינה לובל נגד חברת פאם קורנר ודרור אוברמן, אשר הוגשה בטענה להעתקת אתר אינטרנט המשמש לתקשורת אינטראקטיבית בין סבים לנכדים. לובל טענה שהגתה רעיון זה לפני עשור ופעלה למימושו, ואוברמן העתיק אותו וחלק משמעותי מן התוכניות והמאפיינים שלו. לובל לא הצליחה להעלות לאוויר את האתר, בעוד הנתבעים מפעילים את האתר mygrandchild.com.
במרכז פסק דינו של ארנון עומדת הקביעה, כי לובל לא פיתחה את האתר מעבר לשלב הרעיון. מאחר שכך היא אינה זכאית לפיצוי, שכן חוק זכויות יוצרים אינו מגן על רעיונות אלא רק על דרך הביטוי שלהם. לובל טענה, כי המצגת והתוכנית העסקית שלה היו "הוראות הפעלה מדויקות" להקמת האתר וכי הם הועתקו בידי אוברמן. ארנון קבע, כי לובל הייתה מצויה בשלב מקדמי מאוד, וכי קיימים הבדלים רבים ומהותיים בין התוכנית שלה לבין האתר שהקים אוברמן.
בהקשר זה מותח ארנון ביקורת על פרופ' מיקי רונן, ראש המחלקה לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי חולון, אשר הגישה חוות דעת מומחה לתמיכה בתביעה. רונן לא ציינה שהיא ידידה אישית של לובל ואף הסכימה ליטול חלק בפיתוח האתר, וההשוואה בין המסמכים עליה ביססה את חוות דעתה הייתה בלתי רלוונטית. ארנון מסכם נקודה זו באומרו, כי הוא מייחס משקל מזערי בלבד לחוות הדעת.
טענה נוספת של לובל הייתה, כי אוברמן גנב סוד מסחרי בדמותה של התוכנית העסקית שהכינה. ארנון דחה טענה זו לאחר שהוכח, כי נציג מטעמה הסתובב בין משקיעים פוטנציאליים והגיש להם את התוכנית. מאחר שלובל לא יכלה לדעת למי העבירו אותם משקיעים את התוכנית, ומאחר שלא הוכיחה שהיא והנציג נקטו באמצעים סבירים לשמירת סודיות (כגון החתמת המשקיעים על שמירת סודיות), הרי שאין היא יכולה לטעון לגזילת סוד מסחרי, אומר ארנון. עוד הוא אומר, כי לא הוכח כלל שהתוכנית הגיעה לידיו של אוברמן.
לובל חויבה בתשלום הוצאות בסך 90,000 שקל. את לובל ייצג ברוב המשפט עו"ד קובי מאיר ממשרד כהן-פרל-לצר, אשר הוחלף בשלב הסיכומים בעוה"ד
עמוס ון-אמדן ו
שלומית הראל-שוורץ. את הנתבעים ייצגו עוה"ד נרדה בן-צבי ועדי שילה.
