עובד עיריית חיפה הגיש מועמדות למכרז שפרסמה העירייה למשרת עוזר ליועץ המשפטי. בתלונתו טען כי אף שעמד בדרישות המשרה שפורסמו, הוא לא זומן להמשך הליכי המיון.
בתגובה על התלונה מסרה העירייה כי מדובר במכרז למשרה זוטרה ביחידת הייעוץ המשפטי, וכי דרישות המשרה היו כלליות ומינימליות, כיוון שלא היה אפשר לשער מראש מי עשוי להגיש את מועמדותו למכרז. למכרז ניגשו 150 מועמדים, ומאחר שהעירייה ציינה מפורשות בנוסח המכרז כי אם יהיו מועמדים רבים היא תהיה רשאית לזמן לראיון לפני ועדת הבוחנים רק את המועמדים המתאימים, נעשה סינון מוקדם של המועמדים, ובו ניתנה עדיפות בעיקר לעורכי דין צעירים, בוגרי אוניברסיטאות (בייחוד אוניברסיטת חיפה) או מצטייני מכללות, הגרים באזור חיפה. לאחר הסינון ראיינה הוועדה רק 40 מועמדים.
עמדת העירייה הייתה כי הליך המיון היה סביר ושוויוני והתנהל בשקיפות ועל-פי אמות מידה אחידות. היא הוסיפה כי זימון כל המועמדים לראיון אישי היה מחייב השחתה בלתי סבירה של שעות עבודה ומשאבים אחרים, וכי אין זה ראוי להזמין לראיון מועמדים שלפי נתוניהם האישיים התאמתם לתפקיד פחותה מזו של מי שזומן לראיון.
הנציב קבע בהחלטתו כי עם כל ההבנה של הקושי שעמו היה על העירייה להתמודד נוכח ריבוי המועמדים, הדרך שנקטה לצורך מיונם אינה עומדת בדרישות הדין.
הנציב ציין כי סינון מוקדם על-פי אמות מידה או תנאי סף שלא צוינו בפרסום בדבר המשרה נוגד את הוראות תקנות העיריות. כמו-כן, נמצא כי אמות המידה נקבעו על-ידי היועץ המשפטי בלבד (ואושרו בדיעבד על-ידי ועדת הבוחנים) וכי היו נגועות לכאורה באפליה ופגיעה בשוויון.
