בית גרונר שבמרכז רמת גן יהפוך לבית דיור מוגן, ומי שאינם מתאימים לייעוד זה ייאלצו למכור את דירותיהם בו. כך קבעה (13.5.13) סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מיכל רובינשטיין.
הבניין הוקם, מול משטרת רמת גן, בשנות ה-90 בידי חברת סנאורה על קרקע שהייתה בבעלותה ובבעלות דנקנר מגורים (כיום - אלעד ישראל שבשליטת
יצחק תשובה). על-פי התב"ע ניתן היה לבנות במקום 120 דירות לדיור מוגן, אך סנאורה מכרה את הדירות בשוק החופשי. עיריית רמת גן התעלמה במשך שש שנים מן המתרחש, ורק בשנת 2000 הגישה כתב אישום נגד החברות. השתיים הורשעו ונקנסו כל אחת ב-150,000 שקל.
על-מנת להכשיר בדיעבד את השימוש בבניין למגורים רגילים, פעלו העירייה והחברות לשנות את ייעודו מדיור מוגן למגורים. לאחר שורה ארוכה של תהליכים החליטה בשנת 2011 ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה שלא לאשר את התוכנית, לנוכח העבירות הבוטות על החוק שעמדו בבסיס הבנייה. סונארה ואלעד ערערו על ההחלטה ורובינשטיין דחתה את הערעור.
"הכשרת השרץ עלולה להביא לפגיעה כפולה"
רובינשטיין יוצאת נגד הנוהג להכשיר בדיעבד עבירות בנייה: "יזמים ואנשים פרטיים רואים לנגד עיניהם את הרווח הפוטנציאלי העצום שיוכלו להפיק מבנייה בלתי חוקית - ומתפתים לרמוס את החוק על-מנת להשיגו. במקום לעבור הליך מסודר ותקין של הגשת בקשה למוסדות התכנון והתחלת בנייה לאחר קבלת אישור, במקרים לא מעטים הסדר מתהפך - קודם בונים ואז מבקשים. התנהלות זו מקורה בהנחה שלאחר השלמת הבנייה יהיה קיים קושי בהחזרת המצב לקדמותו וכך יאלצו הרשויות להיענות לגחמות העבריינים. אך ברי, שגם במידה ומעשה העבירה 'יולבן', עלבונו של שלטון החוק ייוותר בעינו.
"הפגיעה בו לא תירפא על-ידי אישור הבנייה - אלא הכשרת השרץ עלולה להביא לפגיעה כפולה ומכופלת. שכן, הסכמה והשלמה עם עבריינות, תחת מלחמה וענישת העבריין, תביא למצב של 'חוטא יוצא נשכר', תפגום באמון הציבור ברשויות ובתי המשפט, תכרסם בהרתעה ותעודד ביצוע מעשי עבריינות. יש בה אף מסר ציבורי שלילי כלפי האזרחים שומרי החוק - שבנקל יוכלו להסיק כי דווקא רומס החוק קוצר רווחים שלא ניתן להשיג בדרך הישר".
רובינשטיין ממשיכה ומתווה קווים מנחים לפיהם על גופי התכנון לשקול את אינטרס שמירת החוק אל מול אינטרסים העשויים לתמוך בהכשרת הבנייה: חומרת העבירה, ההצדק התכנוני והפעולות שנקטו הרשויות.
"יצרו מצגי שווא מתוחכמים"
בנוגע לבית גרונר קובעת רובינשטיין, כי במעשיהן של סונארה ואלעד יש חומרה מיוחדת. הן "הפרו ביודעין את הוראות הדין תוך יצירת מצגי שווא מתוחכמים שנועדו לסמא את עיני הוועדה המחוזית והדיירים ממעשיהם הפליליים. מול הרשויות הם התנהלו באופן שבכוונתן לבנות את הבניין כדי שישמש לתכליתו המקורית והבנייה אף נעשתה בהתאם למפרט הפיסי הנדרש. ואולם, בהגיע שלב המכירה, מטרת הדיור המוגן נעלמה כלא הייתה, והעותרות שיווקו את הדירות כדירות מגורים רגילות במטרה למקסם את רווחיהן. התנהלות העותרות, אשר הפגינו אדישות למגבלות החוק ולגורל עשרות רבות של רוכשים שנתנו בהן אמון, הייתה פסולה מהיסוד ונוגדת נורמות בסיסיות של הגינות ויושרה".
חומרת מעשיהן של סונארה ואלעד, קובעת רובינשטיין, די בה כדי לדחות את ערעורן. הפתרון לבעיה שתועמד בפני הדיירים, אשר חלקם ייאלצו למכור את דירותיהם וחלקם ייאלצו לשאת בעלויות של התאמת המבנה לדיור מוגן, אינו בהכשרת הבנייה הבלתי-חוקית אלא בתביעות שיגישו נגד היזמיות.
סונארה ואלעד יוצגו בידי עו"ד
יובל גלאון; מוסדות התכנון יוצגו בידי עו"ד תמר עיני-ורדון; הוועדה המקומית יוצגה בידי עו"ד שמואל אורן; ודיירי הבניין - בידי עו"ד שמואל אורן. סונארה ואלעד חויבו בתשלום הוצאות של 50,000 שקל למוסדות התכנון.