הפרקליטות לא צריכה לחשוש מפני זיכוי של אנשי ציבור, אומר (יום ב', 27.5.13) נשיא בית המשפט העליון לשעבר,
מאיר שמגר. לדבריו, מי שפוסק הוא בית המשפט, והוא עשוי לראות את חומר הראיות בצורה שונה מאשר מי שהגיש את כתב האישום, ואין בכך כל פסול. הוא דיבר בכינוס לשכת עורכי הדין, במושב בנוגע להשפעת המשפט על המערכת הפוליטית.
פרקליט המדינה,
משה לדור, ציין שהמשפט אינו מתמטיקה ויכולות להיות דעות שונות. הוא גילה, כי היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, חשב עד קרוב לרגע האחרון שיש סיכוי סביר להרשעתו של
אביגדור ליברמן, ודעתו השתנתה רק לאחר בדיקות נוספות כולל בחו"ל. לדעת לדור, אם יש הסכם ולפיו ליברמן יחזור לתיק החוץ אם יזוכה - הוא מעורר קשיים.
המנחה,
אילנה דיין, שאלה האם התמשכות חקירת ליברמן הקשתה להחליט להגיש כתב אישום. לדור השיב, כי כל תהליך שנמשך יתר על המידה יוצר קושי, כאשר מטפלים באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות. "תמיד אפשר לעשות יותר מהר. המערכת שלנו לא פעלה בקצב שהשביע את רצוננו", אמר. עם זאת אמר לדור, כי אינו מסכים עם האמירה שבתיק ליברמן הייתה "פעילות יתר" כפי שאמרה אביה אלף, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות. הוא הכחיש את האפשרות שהזיכוי במשפט אולמרט השפיע על ההחלטה בנוגע לליברמן.
"זה קשקוש" דיין שאלה האם הוא גאה להיות מי שהביא להדחת ראש ממשלה מכהן. לדור: "זה קשקוש. הפרקליטות הוכיחה שהיא עיוורת צבעים. מי שטוען ששיקולים פוליטיים משמשים את הפרקליטים, אינו יודע על מה הוא מדבר. איני יודע מהי דעתם הפוליטית של עוזרי בלשכה". הוא הזכיר, כי עדותו המוקדמת של
משה טלנסקי אושרה בידי שישה שופטי המחוזי והעליון, וכי פסק הדין ברמה העובדתית קיבל את התשתית שהציגה המדינה. "לא הייתה כל אופציה אחרת. אילו היינו נוהגים בדרך אחרת, היו בצדק מאשימים אותנו שלא כולם שווים בפני החוק".
לדור הוסיף: "פה ושם, בתיקים המעניינים את הציבור, אנו מתוודעים לטקטיקה הבאה. הבכיר, באמצעות הסביבה הקרובה אליו, נוקט בצעדים פוגעניים נגד האנשים המעורבים, בתקשורת ובאמצעים אחרים. כך הוא פוגע באמון הציבור באותם אנשים, כי הוא יודע שקשה לו לפגוע בנקיון שיקול הדעת שלהם".
"היה צריך להאשים" עו"ד
נבות תל-צור טען, כי אישי ציבור מצויים מתחת לחוק ולא מעל החוק, שכן אין להם זכות יסוד של בירור משפטי יסודי בלי הרעשים שמסביב. "אפשר לעתור נגדו לבג"ץ, לא מקבלים את ההכרעה, כל אחד מרשה לעצמו לנהל דיון בעניינו של הנאשם. אין שוויון לאנשי הציבור בהליך הפלילי", טען. לדעתו, על זיכויו של אזרח מן השורה בידי שלושה שופטים מחוזיים, לא היה מוגש ערעור כפי שנעשה בתיק אולמרט.
תל-צור הוסיף: "זו פרשת אולמרט-לדור, ובית המשפט נחשף לשיטות שהיה עליהם מה לומר עליה. היה מי שנאלץ לקחת את פרקליט המדינה לתביעת דיבה בתיק תלוי ועומד; אין זה מתפקידו לחנך את הציבור, וטוב שלדור מצא לנכון להתנצל בפני אולמרט". לטענתו, בדיעבד בית המשפט לא היה מאשר את עדותו המוקדמת של טלנסקי, ובעקבותיה נאלץ אולמרט להתפטר בניגוד להליך הדמוקרטי. לדור העיר, כי העדיף להתפשר משום שאחרת לא יכול היה להמשיך למלא את תפקידו.
פרופ'
מרדכי קרמניצר הזכיר, כי "אישי הציבור אינם טומנים את ידם בצלחת ומפעילים כתבי חצר וקשקשני חצר". לדעתו, אין שוויון בפני החוק, שכן חלק מהתיקים שנסגרו כלפי אישי ציבור - היו מגיעים לכתבי אישום אם היה מדובר באחרים. השוויון בפני החוק נשמר ככל שמדובר בחקירה, אך סימן השאלה הוא כאשר מדובר בהחלטות על הגשת כתבי אישום, הוסיף. לדבריו, הוא מתקשה להאמין שתובעים אינם שוקלים את השלכות זיכויו של אולמרט, "כאשר אמרו שהתובע צריך לפחות להתפטר". עוד העיר, כי קיים קושי מיוחד לגייס עדים נגד איש פוליטי בכיר.
"התוצאה: כלום" מבקר המדינה לשעבר,
מיכה לינדנשטראוס, אמר שאין לצפות לראיות של 100% בתיקים פליליים. לדבריו, יש צורך בראיות חזקות ויש לשמור על אמון הציבור, הנפגע כאשר הוא רואה שתיקים נסגרים משום שאין ראיות מוחלטות. בהתייחסו לאסון שריפת הכרמל אמר: "איפה היה משפט הציבור? 44 איש נשרפו. הייתה פה אחריות גבוהה יותר של שני שרים [
יובל שטייניץ ו
אלי ישי]. ניתחנו על גבי מאות עמודים את הרשלנות הגבוהה שהייתה כאן. מה הייתה התוצאה? כלום".
לדעת יו"ר מרצ, ח"כ
זהבה גלאון, מערכת המשפט אינה מטילה אימה על הפוליטיקאים. "גם כאשר פוליטיקאי כבר מורשע, הדיון עובר לשאלה האם יש בה קלון ואז מדברים על הקלון, כי מה זה קצת שחיתות? הפוליטיקאים ממש לא מתרגשים. הדוגמה הכי מובהקת היא של
אהוד אולמרט, שהורשע בהפרת אמונים, והדיון היה בזיכויו והאם הוא יוכל לחזור למערכת הפוליטית. הוא בעצמו לא חיכה ומיד הודיע שהוא חוזר והתקשורת לא באה איתו חשבון".
