אביבה וינשטיין זכתה להסדר טיעון (יום ד', 29.5.13) משום ש"חסכה זמן יקר של בית הדין" - זהו הנימוק של המדינה להסדר המקומם עם רעייתו של היועץ המשפטי לממשלה. בכל הזהירות הראויה יש לומר, שזהו טיעון כוזב.
כתב האישום נגד וינשטיין תיאר מסכת עובדתית פשוטה, ברורה וחד-משמעית: היא העסיקה במשך שמונה חודשים עובד זר בעבודות משק בית, למרות שהיה לו רישיון לעבודות סיעוד. המסכת הזו משתרעת על פני חצי עמוד נטו. למדינה היו ארבעה עדים וכמה מסמכים. אפשר היה לגמור את פרשת התביעה בשעה-שעתיים ואת פרשת ההגנה בשעה. סיכומים - עוד חצי שעה. סך הכל: שלוש-ארבע שעות לכל היותר. לא חיסכון ולא בטיח.
יתרה מזאת: המדינה עצמה אמרה היום בבית הדין, כי וינשטיין הודתה מהרגע הראשון. אז יש לכם הודאה; תגישו אותה ונגמור עניין. מה היא תטען, שהוציאו ממנה את ההודאה במכות ובאיומים? זה לא תיק להוכחות. זה תיק לחצי שעה של דיון.
נחזור על הדברים שאמרנו כאן אמש: הסדר טיעון ניתן כאשר יש קשיים ראייתיים, כאשר הוא חוסך זמן בצורה ממשית או כאשר יש נסיבות אישיות חריגות. כל אלו לא מתקיימים במקרה של וינשטיין. העובדה שהיא "שיתפה פעולה עם רשות האכיפה מהרגע הראשון והודתה בהזדמנות הראשונה" היא עילה להקלה בעונש בידי בית המשפט, לא בידי המדינה.
היא לא יודעת לקרוא? תראו מה אמרה הסניגורית לאחר אישור ההסדר: וינשטיין "פעלה
בתום לב והאמינה שהיא פועלת כדין. היא העסיקה את העובד לאחר שהוא אמר לה שהוא חוקי והציג בפניה אישור, אך היא לא הבינה שמדובר באישור העסקה לסיעוד בלבד". תקראו שוב; אני קראתי פעמיים לפני שהאמנתי למראה עיניי. גברת וינשטיין לא יודעת לקרוא אישור? היא לא יודעת שאסור להעסיק
עובדים זרים במשק בית? אולי היא צריכה ייעוץ משפטי? מישהו יכול להמליץ לה על עורך דין?
מה שקרה כאן הוא הרבה יותר חמור מאשר האירוע הנקודתי. נקבע כאן רף מקל של ענישה בעבירה נפוצה, המבוצעת בעיקר דווקא בידי מי שאינם חסרי אמצעים, המנצלים עובדים זרים חסרי מגן. זהו מקרה קלאסי בו צריך להחמיר, למען יראו וייראו. זה מקרה קלאסי בו צריך לנצל את ההד התקשורתי כדי להעביר מסר רוחבי. אז המסר אכן מועבר: לא נורא, תחסכו רבבות שקלים על-ידי העסקת עובד בלתי חוקי, ולכל היותר תשלמו קנס שאינו מבטא אפילו את הרווח שלכם מן העבירה.
גם הקנס מגוחך - הן בהיקפו ועוד יותר בתנאיו. 20,000 שקל - זה שליש מהקנס המירבי. אומנם כפליים מהקנס המינימלי, אבל עדיין סכום שכאמור רחוק מאוד מלהרתיע עבריינים דומים. והגברת וינשטיין גם קיבלה פריסה לעשרה תשלומים החל מ-1 ביולי, כמובן בלי ריבית והצמדה. כלומר: וינשטיין תשלם סכום שבעלה הרוויח בערך בשבוע עבודה כעורך דין פרטי, ואפילו לא תידרש לעשות זאת בבת-אחת. למה? ככה. את זה המדינה אפילו לא טרחה לנמק.
הגברת מקבלת פטור גם השופט אורן שגב יוצא רע מהסיפור הזה. אני לא מדבר על האישור האוטומטי של הסדר הטיעון, לו הוא כמעט מחויב מכוח פסיקת בית המשפט העליון. אני מדבר על כך שעוד לפני הדיון הוא פטר את וינשטיין מהתייצבות להקראת כתב האישום נגדה. יכולה להיות לזה רק סיבה אחת: הרצון למנוע ממנה, ובעיקר מבעלה, את הצילומים המביכים. נשיא המדינה לשעבר וראש הממשלה לשעבר ושר החוץ לשעבר ושר האוצר לשעבר צריכים לשבת על ספסל הנאשמים; אשתו של היועץ המשפטי מקבלת פטור.
ללב מתגנבת המחשבה, שכל השערוריה הזו נועדה להגן על
יהודה וינשטיין. תארו לעצמכם שרעייתו הייתה נדרשת לענות על השאלה האם בעלה ידע על מעשיה הפליליים. אם תגיד "כן" - אזי הוא עבריין כמותה. אם תגיד "לא" - אזי הוא מצטייר כחדל אישים היודע בדיוק מתי לעצום את עיניו. אם ההרגשה הזו מוצדקת, אזי יש לנו כאן הרבה יותר מאשר פרוטקציה מקוממת. יש לנו כאן עיוות דין ושיבוש הצדק והמשפט.