משפט התביעה האזרחית של מורה הדרך יהודה גליק ממשיך להנפיק הפתעות מעניינות בכל מה שקשור להתנהלות המדינה בהר-הבית. בחקירה נגדית שהתקיימה (29.5.13) למפקד יחידת המקומות הקדושים, תת-ניצב אבי ביטון, הוא התקשה שוב ושוב כאשר נדרש להצדיק את ההוראות שלו לעצור ולהרחיק מהר-הבית כל יהודי שמתפלל במקום. החקירה, שנועדה לקעקע את חוקיות מעצרו והרחקתו של גליק מהר-הבית, התנהלה בבית משפט השלום בירושלים, בפני השופטת מלכה אביב, במסגרת תביעת פיצויים של גליק נגד המשטרה על גדיעת פרנסתו העיקרית כמורה דרך בתקופת הרחקתו מהר-הבית. את החקירה ניהל בא-כוחו עו"ד אביעד ויסולי. לתמיהת בית המשפט האם עדיין אין למשטרה נהלים כתובים של מה אסור ליהודי בהר-הבית. טען ביטון שלמרות הרצון לעשות זאת, הוחלט להשאיר את הרשימה פתוחה ובעל-פה. תנ"צ ביטון טען שרשימת הכללים פתוחה כי כל הזמן המשטרה מגלה דברים חדשים שלדבריו מעוררים את זעם המוסלמים. למשל, המשטרה גילתה שישנם תיירים שנכנסים להר-הבית כאשר בתיקם נתחי שימורים של בשר חזיר, והמוסלמים זעמו על כך. "הוספנו הוראה שלא לאפשר הכנסת בשר חזיר", אמר. דוגמה נוספת שצורפה לרשימה, היא הוראה חדשה לאסור גם הכנסת יין להר--הבית. לאחר שהמוסלמים הביעו זעם על כך, בטענה שהיין מכיל אלכוהול שלפי דתם אסור בשתייה. מאז הכניסה המשטרה גם את היין לרשימה האסורה על יהודים, שהיו מביאים יין בחגים ובשמחות לקידוש ולשתיית לחיים. כאשר נשאל מי מייצר את ההוראות הללו, התפתל מפקד יחידת המקומות הקדושים בתשובות מפותלות שהמחישו את הבלבול הקיים במשטרה בעניין. גם בשאלת מקורם החוקי של ההוראות, תשובותיו היו שונות וסותרות. תחילה טען ביטון שהוא נותן את ההוראות על סמך החלטת הממשלה ב-67' [בעיתון מקור ראשון נחשף לאחרונה כי אין כזו החלטת ממשלה והנוסח שהוצג לבג"ץ בעניין היה מנותק מההקשר הכולל ולמעשה אין איסור על יהודים להתפלל בהר, ואף לא עוגן בחוקים או בתקנות כלשהן]. כאשר נשאל על-ידי בית המשפט האם כל שוטר קורא בעיתון על החלטות ממשלה ומייצר הוראות על פיהן, שינה ביטון את תשובתו, וטען שהוא קיבל את ההוראות עם תיק החפיפה של קודמו בתפקיד. כאשר עומת בשאלה שעד עכשיו טען שאין נהלים כתובים, אז איך זה בתיק? תיקן ביטון שאת ההוראות הללו קיבל בעל-פה, יחד עם תיק החפיפה. השופטת אביב שאלה את ביטון האם הוא כפוף לקודמו בתפקיד שהעביר לו את ההוראות. תשובתו השלילית של ביטון החזירה שוב לדיון את השאלה מי האחראי החוקי להוראות הללו. כך גם שאלת יצרן ההוראות החדשות ההולכות ונוספות. והאם הם נגזרת של החלטת הממשלה, או של חשש מיידי וקונקרטי כפי שהורה בג"ץ, או בכלל שיקולים מדיניים ופוליטיים, כדבריו של ביטון. השופטת תהתה מניין לכל מבקר בהר-הבית לדעת את שלל ההוראות האסורות בהר אם הן אינן כתובות בשום מקום. תשובתו של הקצין גרמה לתדהמה נוספת של השופטת. לדברי ביטון, כל יהודי שמגיע להר-הבית, מקבל תידרוך מלא משוטר על כל הדברים האסורים בהר-הבית. "מה, כל אחד ואחד?" שאלה השופטת. ביטון השיב שאכן כן, מרכזים קבוצה ומפרטים להם. גם על השאלה מהי הסכנה הביטחונית בתפילתו של יהודי בהר-הבית, השיב ביטון בתשובה כפולה. "יש סכנה ביטחונית שהיא פגיעה ברגשותיהם של המוסלמים, וכתוצאה מפגיעה זו, ולאור העובדה שיהודים אסורים בתפילה בהר-הבית, יכול להתפתח אירוע גדול ומשמעותי של הפרות סדר קשות והתנגדות אלימה". בהר-הבית מתפרעים רק מוסלמים אמר ביטון, שלא זכורה לו התפרעות של יהודי בהר-הבית. לעומת זאת, הר-הבית נסגר רק בפני יהודים בצורה מוחלטת. "אף פעם לא סגרנו את הר-הבית לכניסה טואטלית של מוסלמים". אמר ביטון, ונשאל האם הוא נותן פרס לטרור, וזכות וטו למוסלמי המתפרע לסגור את הר-הבית בפני יהודים. הוא טען שלא הוא סוגר את הר-הבית בפני יהודים. לדבריו סגירת הרהבית היא בסמכות מפקד המחוז על דעת המפכ"ל והשר לביטחון הפנים. לאחר שביטון הודיע שהוא זקוק לצאת, נדחתה המשך החקירה הנגדית לעוד כחצי שנה - 11 בנובמבר 2013.