"אכן, קיימות ראיות נסיבתיות לא מעטות המעלות חשד ממשי שליברמן קיים זיקה אסורה לחברות אלה. אלא שבסופו של יום, מכלול התשתית הראייתית הוביל למסקנה שאין די ראיות להוכחת חשד זה". כך אומר (יום ב', 3.6.13) המשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
שי ניצן, בתגובת המדינה לעתירה לבג"ץ בה התבקשה להעמיד לדין את
אביגדור ליברמן בפרשת החברות הזרות - הפרשה העיקרית בה נחשד.
תנועת אומ"ת וח"כ
מיקי רוזנטל ביקשו מבג"ץ להורות למדינה להעמיד לדין את ליברמן, בטענה שהחלטתו בנושא של
יהודה וינשטיין היא בלתי סבירה. לחלופין ביקשו להורות למשטרה לבצע השלמות חקירה שיאפשרו את העמדתו לדין של ליברמן. המדינה מבקשת מבג"ץ לדחות את העתירה, תוך שהיא שבה ומפרטת את הנימוקים העיקריים להחלטתו של וינשטיין ומזכירה שביהמ"ש העליון כמעט ואינו מתערב בשיקול דעתה של התביעה.
הגירסה התפתחה לדברי ניצן, בסופה של החקירה נותרו קשיים ראייתיים מהותיים, שגרמו לכך שלא יהיה סיכוי סביר להרשעתו של ליברמן. בראשם מונה ניצן את סירובה של דניאלה מורצי להעיד נגד ליברמן. מורצי הייתה עובדת משרד עורכי הדין הקפריסאי שטיפל בחברות בהן היה ליברמן קשור והוגדרה כעדה המרכזית בתיק. ניצן אומר, שלא ניתן היה לעשות שימוש בהודעותיה של מורצי בחקירתה, שכן גירסתה התפתחה לאורך החקירות, ומשהתברר שלא תשתף פעולה עם התביעה - נוצר אותו חלל ראייתי.
ניצן אומר, כי אכן וינשטיין פעל ברגישות מיוחדת בשל בכירותו של ליברמן, הן כשר החוץ והן כיו"ר ישראל ביתנו. ואולם, הוא אומר, עובדה זו אין בה כדי לפסול את החלטתו, שכן בג"ץ ציווה לפעול בצורה כזו כאשר מדובר באישי ציבור בכירים. ניצן מדגיש: "זהירות והקפדה יתרה ביחס לתהליכי הבדיקה ולדרג המכריע - כן; אך יישום סטנדרט ראייתי שונה - לא ולא".
ניצן מוסיף: "התשתית הראייתית שנאספה בפרשה זו, בארץ וברחבי העולם, לא הביאה לגילוי מלא ושלם של כל נדבכי הפעילות של החברות הללו במהלך השנים, לרבות באשר למהותם המלאה של הקשרים שהן קיימו ביניהן, אופי הכספים שהועברו אליהן, ומהות העסקות שהתבצעו על ידן - ובעיקר, לא נמצאו ראיות ברורות להוכחת שליטתו של ליברמן בהן, או למצער, להוכחת קיומה של זיקה ממשית אסורה אחרת של ליברמן אליהן, בתקופת היותו עובד הציבור. בכך נפגמה באופן מהותי היכולת להגיע למסקנות הנדרשות בהליך פלילי המייחס לליברמן עבירה פלילית".
הסברים חלופיים על תוצאות השימוע שערך וינשטיין לפרקליטיו של ליברמן, אומר ניצן: "בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה, כי לא נשלל החשד שעלה, לפיו ליברמן נקט מסכת מורכבת של תחבולות, השלובות זו בזו, ופעל כדי להסתיר את מעשיו, והכל כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים וליהנות מפרותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית.
"אלא שמאידך, לא ניתן לשלול את האפשרות לפרש את הראיות גם בדרך אחרת, המציעה הסברים חלופיים לתמונה פלילית זו. העדרם הכמעט מוחלט של עדים המעידים לחובת ליברמן, לצד מתן הסברים חלופיים למרבית הראיות המחשידות שהונחו בפני היועץ המשפטי, לצד קיומן של ראיות של ממש התומכות בגרסת ליברמן, הביא להחלשה משמעותית של ראיות התביעה עד כי לא נותר עוד סיכוי סביר להרשעה".