בג"ץ: הפחתת קיצבה למי שלא יתחסן

הביטוח הלאומי יפחית מ-1.7.2013 את קצבאות הילדים שיוענקו לתינוקות שלא יחוסנו בחיסון המרובע נגד חצבת, אדמת, חזרת ואבעבועות רוח. בג"ץ דחה (יום ג', 4.6.13) שלוש עתירות נגד צעד זה, שנקבע עוד בחוק ההסדרים לשנים 2010-2009. יישומו של השינוי נדחה בעיקר בשל הצורך להגדיל את הנגישות לחיסונים של בדואים המתגוררים ביישובים לא-מוכרים בנגב. השופטות עדנה ארבל, דפנה ברק-ארז ואסתר חיות קבעו, כי אין המדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכויות חוקתיות ולפיכך אין מקום להתערבות בג"ץ בחוק. בג"ץ אומר, כי מטרת החקיקה ראויה: לעודד חיסון רב-חשיבות, שלקיומו יש השלכה לא רק על בריאותם של המתחסנים אלא גם על זו של כלל האוכלוסיה.

התכלית חזקה וחשובה דיה

לדברי ארבל, למרות שהסעיף הוכנס לחוק ההסדרים - הטיפול בו היה מקיף ונאות. אומנם קיימות דעות השוללות את מתן החיסון, אך זכותן של הרשות המינהלית ובוודאי של הרשות המחוקקת להכריע בין דעות מקצועיות חולקות ובית המשפט לא יתערב ולא יכפה עליהן להתחשב דווקא בדעות אחרות. עוד קובעת ארבל, כי התיקון אינו פוגע בזכות לחיים בכבוד: "הזכות לכבוד, ואף הזכות לקיום בכבוד, אינה הזכות לגימלה חודשית בסכום מסוים", היא מצטטת מפסק דין קודם של בג"ץ. ארבל מוסיפה: "רוב רובה של ההפחתה בקצבאות הילדים עבור משפחות שאינן מחסנות את ילדיהם, נעשית לאחר העלאה בסכום דומה של סכומי קצבאות הילדים כפי שהיו ערב התיקון. קיצבת הילדים עבור הילדים השני, השלישי והרביעי הוגדלה במסגרת התיקון ב-100 שקל לחודש עבור כל ילד. ההפחתה, במקביל, בגין אי התחסנות הינה 100 שקל לחודש לילד". עוד דוחה ארבל את הטענה לפיה הקיצוץ פוגע בזכות לשוויון: "המחלות מפניהן מגנים החיסונים עלולות לגרום לסיבוכים קשים הפוגעים בבריאותו של אדם ובמקרים נדירים אף למותו. במובן זה תכליתו של התיקון קשורה קשר הדוק לזכות לבריאות ולחיים. לפיכך, אף אם נאמר כי התיקון פוגע באופן קשה בזכות חשובה, הרי שתכליתו של התיקון חזקה וחשובה דיה להצדיק את הפגיעה". לדבריה, מאחר שקיימת סבירות שהשינוי ישיג את התועלת המבוקשת - חיסון נרחב ככל האפשר - הרי שהוא נועד לתכלית ראויה.

התניות על זכות חוקתית

ברק-ארז אומרת, כי לעיתים קרובות קבלת זכויות כפופה למילוי תנאים מסוימים, אך יש לבחון האם ועד כמה ניתן לקבוע תנאי המחייב לוותר על זכות חוקתית. היא מציעה שלושה מבחנים לבדיקת שאלה זו: תנאים לזכאות אמורים להיות קשורים בקשר ענייני למדיניות שאותה הזכאות נועדה לקדם; יש להבחין בין תנאים וולונטריים המקנים לפרט חופש בחירה לבין תנאים המתייחסים למאפייני זהות טבועים שאין ביכולתו של אדם לשנותם או שלא ראוי לדרוש ממנו לעשות כן; והיקף ההתנאה. מבחנים אלו מובילים למסקנה, אומרת ברק-ארז, כי התיקון לחוק הוא לגיטימי. חיות מתייחסת לשאלת השוויון ואומרת, כי אין משמעותו שאסור לעולם לשנות את רשימת הזכאים להטבה מסוימת, אלא "האם ההבחנה החדשה בין קבוצות הזכאים שיוצר החוק במתכונתו המתוקנת יש בה משום הענקת יחס שונה לשווים". עוד מעירה חיות, כי מתקבל הרושם שהמדינה השתמשה בחוק ההסדרים כקיצור דרך להגשמת המטרה של הרחבת מעגל המתחסנים, והיה עדיף שתעשה זאת למשל בדרך של מתן תמריץ כלכלי חיובי למחסנים או לחלופין שימוש בסנקציות אחרות. את העותרים (המועצה הלאומית לשלום הילד, מרכז עדאללה והעמותה למידע על החיסונים) ייצגו עוה"ד ז' זאוסן, ח' ג'בארין, ו' וינדמן, כ' פולק-כהן וא' נווה. את המדינה והכנסת ייצגו עוה"ד א' קידר, מ' פרימן וג' בליי.