בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר באופן נדיר (26.5.13) את ביטולו של הסכם ממון בין בני זוג, לאחר שקבע שהבעל עשק את האישה.
ההסכם, שנחתם כאשר בני הזוג כבר היו נשואים, קבע שבמקרה של גירושין - הם יחלקו ביניהם גם נכסים שהיו בבעלותם לפני הנישואין, וכך גם נכסים שיקבלו השניים במתנה או בירושה במהלך שנות הנישואין. האישה טענה בבית המשפט למשפחה, כי חתמה על החוזה השני למרות שעסקיו של בעלה נקלעו לקשיים, וזאת רק משום שחששה שהוא ינטוש אותה.
השופט
ישעיהו שנלר דחה את ערעורו של הבעל על פסק דינו של בית המשפט למשפחה, אשר ביטל את ההסכם. שנלר אומר: "מערכת היחסים שבין הצדדים התנהלה באופן שיטתי וקבוע. במערכת יחסים זאת, חייבת הייתה המשיבה לגלות 'נאמנות' כלפי בעלה המערער. נאמנות זאת באה לידי ביטוי בגילוי חיצוני של היבטים רכושיים. חלק מאותו גילוי של נאמנות בא לידי ביטוי מעשי, כאשר המשיבה נענית לדרישותיו השונות של המערער בנטילת הלוואות תוך שיעבוד דירת מגורים ונכסים שהיא הביאה לנישואין, וחרף דעתה כי אין מקום ליטול את אותן הלוואות".
שנלר עומד על כך, שבין שני ההסכמים נאלצה האישה להעמיד נכסים שהיו בבעלותה לפני הנישואין כבטוחות להלוואות עסקיות שנטל הבעל. והנה, בהסכם השני היא ויתרה על נכסי מקרקעין רבים נוספים. "לא רק שהמשיבה נקלעה לחובות שניטלו בגין העסק, אלא שזכויותיה רוקנו מכל וכל באופן, שלמעשה לא נותר בידה מאומה מאשר הביאה לנישואין, כרכוש וזכויות שלה בלבד", אומר שנלר.
"ניתן לקבוע, כי המשיבה הייתה חותמת על כל מסמך שהמערער היה דורש כי תחתום, הכל בגין מצבה באותה עת לרבות חרדת הנטישה. כפי שקבע בית משפט קמא, המערער ניצל מצבה זה, למעשה משך כל חיי הנישואין עד ש'הצליח' להביאה לחתום גם על ההסכם השני", קובע בית המשפט. הבעל "המשיך בדרכו הנלוזה בנטילת ההלוואה מהשוק האפור, בעת שכבר חידש את אותו קשר אינטימי עם חברתו, וכשזמן קצר לאחר מכן עזב את המשיבה והותירה להתמודד עם אותן הלוואות לבדה. ניתן אף לראות באמור כעין 'סוף מעשה במחשבה תחילה'".
השופטים
קובי ורדי ורות לבהר-שרון הצטרפו לפסק דינו של שנלר, אשר חייב את הבעל בתשלום הוצאות בסך 35,000 שקל. את הבעל ייצג עו"ד זורח רוזנבלום, ואת האישה - עו"ד שמואל מלכא.