גדעון גינת, שופט בכיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, העלה מיוזמתו טענה שלא העלו הצדדים ואף פסק לפיה - למרות שפסיקתו מנוגדת לזו של בית המשפט העליון. כך קובע (יום ג', 11.6.13) שופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן.
גינת קבע, כי משלוח בדואר של דרישת תשלום בגין קנס בידי רשות מקומית אינו מהווה הוכחה מספקת לכך שהאזרח קיבל את ההודעה, ולפיכך היא אינה רשאית לנקוט כנגד האזרח בהליכי גבייה מינהליים. "החלטה של רשות מקומית לנקוט בהליכים לגבייה מינהלית כאשר היא מסתמכת, לשם קביעה שהחוב עדיין בר תוקף, על חזקות שבדין, היא החלטה החורגת ממתחם הסבירות", קבע גינת.
לא במה לדיון תיאורטי פוגלמן אומר, כי גינת העלה מיוזמתו בפסק הדין את הטענה לפיה רשות מקומית אינה יכולה להסתמך על דרישת תשלום שנשלחה בדואר לשם איפוס מירוץ ההתיישנות של הקנס. בפיו של פוגלמן ביקורת יוצאת דופן על גינת:
"ההליך השיפוטי נועד בעיקרו להכריע בסכסוך קונקרטי בין בעלי-דין. אין הוא נועד לשמש במה לדיון תיאורטי בחוקיות דין זה או אחר, ככל שלא נטענה בבית המשפט כל טענה בנושא. בשיטתנו המשפטית, בית המשפט ניזון מן הטענות שטענו לפניו הצדדים, ואין לו משלו פרט למחלוקת שבין בעלי הדין. אין הוא אמור לנקוט יוזמה עצמאית ולקבוע מסמרות בדבר חוקיותם של הסדרים שדעתו אינה נוחה מהם".
פוגלמן מוסיף ואומר, כי קביעתו של גינת אינה יכולה לעמוד גם לגופה, שכן בית המשפט עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חשיבותה של הגבייה המינהלית כאמצעי יעיל למניעת השתמטות מתשלומי חובה. החוק קובע, כי משלוח בדואר רשום למענו הרשום של הנאשם מהווה המצאה כדין, וכי הודעה לתשלום קנס נחשבת ככזו שנמסרה גם בלא חתימה על אישור המסירה.
כיסו של הציבור ייפגע עמדתו של גינת, קובע פוגלמן, תביא לכך שהחייבים יימנעו "מלקבל דרישות לתשלום הקנס, שכן כל עוד אלה לא נמסרו להם, מרוץ תקופת התיישנות אינו נעצר. במקרים שבהם לא תצליח הרשות להמציא את דרישות התשלום, או לא תצליח להוכיח שהמציאה אותן כדין, העונש שהוטל בגין ביצוע עבירה זו לא ייאכף; עקרונות ההרתעה והגמול העומדים בבסיסו של ההליך הפלילי לא ימומשו; וכיסו של הציבור יימצא חסר את הקנס שהרשות לא הצליחה לגבות.
"שנית, הרשות תיאלץ להשקיע משאבים ניכרים בביצוע המצאה אישית ובתיעוד של ההמצאה כתנאי להארכת תקופת ההתיישנות. הואיל ואין ביכולתה לדעת מראש מי יכפור בכך שקיבל מסמכים שהומצאו לו, יהא על הרשות להיות ערוכה להוכיח המצאה אישית לכל חייב וחייב". מדובר בנטל כספי כבד על כיסו של הציבור, ובאפשרות שבחלק מן המקרים היא אף תהיה גבוהה מסכום הקנס עצמו.
למרות קביעות אלו, אישר בית המשפט העליון - אם כי מטעמים אחרים - את פסק דינו של גינת בעקבות נקיטת הליכי גבייה מינהליים מצד עיריית הרצליה ובאי-כוחו בגין דוח חניה שלא שולם. פוגלמן קבע, כי העירייה לא הייתה רשאית לנקוט בהליכים אלו, משום שלא הוכיחה שהנהג קיבל את הדוח בתוך שנה מביצוע העבירה - ולכן העבירה התיישנה (ולא הקנס, כפי שקבע גינת).
המשנה לנשיא
מרים נאור והשופטת
דפנה ברק-ארז הצטרפו לפסק דינו של פוגלמן. את הנהג, אברהם כרם, ייצגו עוה"ד רויטל כרם והדס קריספי. את עיריית הרצליה ובאי-כוחה ייצגו עוה"ד אילנה בראף-שניר ויצחק וייסמן, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד עמנואל לינדר.
