שופטת בית משפט השלום בקריות, עפרה אטיאס, דחתה (12.6.13) תביעת לשון הרע שהגיש עו"ד יצחק נגלר נגד News1,
יואב יצחק והח"מ, בעקבות ידיעה שהתייחסה להתנהלותו בהליך בו ייצג את עצמו.
הידיעה עסקה בתביעה קטנה בת 30,000 שקל שהגיש נגלר נגד דוור מתנדב בן 91, אשר נדחתה לאחר התנצחות בינו לבין השופטת, ולאחר שהוא הגיע עד לבית המשפט העליון בבקשה שנדחתה לפסול אותה. בפתיח הידיעה נאמר, כי מקרה זה מדגים מדוע יצא שם רע למקצוע עריכת הדין, וגם את נכונות האימרה לפיה "לעורך דין המייצג את עצמו יש לקוח טיפש". בסיום הידיעה הובעה הדעה, לפיה אין לפסול את האפשרות שנגלר לא יוותר וימשיך את מלחמתו בדוור הקשיש.
אטיאס קובעת תחילה, כי שניים מתוך ארבעת חלקי הידיעה אליהם התייחס נגלר, נהנים מחסינות משום שהם מהווים דיווח נכון והוגן על שהתרחש בהליך שניהל נגד הדוור. רוב פסק הדין עוסק בשאלה, האם ציטוט האימרה בדבר טיפשותו של עורך דין המייצג את עצמו, מהווה לשון הרע כטענת נגלר, או הבעת דעה לגיטימית כטענת הנתבעים.
אדם סביר יאמר אטיאס קובעת, כי מדובר בהבעת דעה מותרת על מי שהיה צד להליך משפטי, וככזו היא נהנית מהגנת החוק. לדבריה, מנוסח הידיעה ברור שזוהי דעתו של הכותב ומובאות בה העובדות התומכות בה. אטיאס אומרת, כי ניתן היה להסיק באופן סביר את המסקנות שהובאו בידיעה מן העובדות שנכללו בה. היא מוסיפה:
"גם אם יהיה מי שיסכים עם התובע, כי זכותו למצות את זכויותיו עד תום, גם כנגד דוור קשיש, המבצע את עבודתו בהתנדבות; גם אם יהיה מי שיסבור כי הגיל או ההתנדבות אינם מקימים, לא חסינות משפטית ולא אחרת כנגד בירור התביעה עד תום - הרי העובדה שהתובע בחר להגיש את תביעתו על סכום מופרז, אופן ניהול ההליך וההתגוששות וההתנצחות עם בית המשפט, כמו גם ההחלטה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול את עצמו, יש בכל אלו כדי לבסס מסקנה של אדם סביר, לפיה יש בעובדות המפורטות בכתבה כדי להדגים את הפתגם שצוטט בכתבה, כי לעורך הדין המייצג את עצמו יש לקוח טיפש, היינו: לא ראוי לו לעורך דין שייצג את עצמו בהליך משפטי שהוא צד בו בשל העדר היכולת להתנתק אמוציונאלית ורגשית מן הסכסוך.
"יהא גם אדם סביר שיאמר כי עובדות האמת הנזכרות בכתבה, יש בהן להקים שם רע למקצוע עריכת הדין, בין משום שמדובר בהגשת תביעה מופרזת, בין משום שמדובר בתביעה לא מוצדקת, בין משום שהתובע בחר למצות את תביעתו כנגד אדם קשיש (וזאת גם אם תביעתו מוצדקת), בין משום שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, בין לאור התנהלותו של התובע מול בית המשפט, ובין משום שהתובע ביטל את זמנו שלו, של הדוור ושל בית המשפט בהגשת תביעה אישית (מופרזת כאמור) במקום לעסוק בייצוג לקוחות. ודוק. הכתב אינו מבקש להפיל על כתפיו של התובע את כל תחלואי מקצוע עריכת הדין, אלא מבקש להביא דוגמה אחת המדגימה, לדעתו, מדוע יצא שם רע למקצוע".
הבעת דעה בתום לב אטיאס ממשיכה וקובעת, כי הבעת הדעה נעשתה
בתום לב, בשל העובדה שאין כל היכרות קודמת בין נגלר לבין הח"מ. לדבריה, ההימנעות מפנייה לנגלר לשם קבלת תגובתו אינה סותרת את קיומו של תום הלב, שכן כל העובדות שצוינו בידיעה היו נכונות ופסק הדין כולו צורף אליה. היא גם מציינת, כי נגלר לא הוכיח במה יכול היה לשנות את דעתו של הקורא הסביר אילו הייתה ניתנת לו זכות התגובה. "הבעת ביקורת, גם אם היא חריפה, אין בה לכשעצמה כדי לשלול את עיקרון תום הלב", היא אומרת.
נגלר תבע במקור 2.5 מיליון שקל, וקיבל דחייה של תשלום האגרה לאחר שטען שמצבו הכלכלי גרוע. לאחר שתי הערות מצידה של אטיאס, הוא העמיד את תביעתו על 600,000 שקל. לאור דחיית התביעה, יהיה עליו לשלם את מלוא האגרה - 15,000 שקל. הנתבעים יוצגו בידי עו"ד
יורם מושקט. התובע ייצג את עצמו גם בתביעה זו.
