יעקב ליצמן (יהדות התורה), סגן שר הבריאות לשעבר, קבל על אי-כיבוד ההסכם בעניין רפורמת טיפולי-השיניים, קבל על התקציב הזעום - 10 מיליון שקל בלבד - למדען הראשי במשרד הבריאות וקרא לייבוא רופאים מחו"ל, לאור מחסור של מאות רופאים בארץ.
יושב-ראש הכנסת לשעבר, ח"כ ראובן ריבלין (הליכוד), ביקש משרת הבריאות לסייע למד"א להיחלץ מהמשבר התקציבי שנקלע אליו וטען כי "מד"א הוא חלק ממערכת הבריאות, ומהווה חלק חיוני וקריטי ממערך החירום הלאומי. על-רקע האיומים שאנחנו מצויים בהם, חייבים לסייע למד"א להיחלץ מהמשבר התקציבי השוטף שנקלע אליו". בנוסף, קרא ריבלין לשילוב רופאים ערבים במערכת הבריאות: "ישנם רופאים ערבים שמשום מה לא נכנסים למערכת הבריאות, לא משום שאינם מקצועיים אלא משום שהם ערבים".
ח"כ
אילן גילאון (מרצ) הדגיש כי "מיטות נוספות בבתי חולים חשובים יותר מכיפת ברזל, ובישראל מתים יותר מזיהומים בבתי החולים מאשר הגרעין האירני". ואילו ח"כ
אלעזר שטרן (התנועה) האשים כי "תרומות 'ועידת התביעות' לבתי החולים הם נטו על חשבון ניצולי השואה".
ח"כ
זבולון כלפה (הבית היהודי) שאל על כוונת המשרד לסגור את לשכת הבריאות באשקלון ואמר כי "זהו צעד לא-מוסרי ולא-יעיל להסתמך על לשכת הבריאות בבאר שבע". חברתו לסיעה, ח"כ
אורית סטרוק, קראה להגדיל את מספר בתי הספר לרפואה, "במקום לשלוח את ילדינו ללמוד בחו"ל", להמשיך את רפורמת השיניים, ולהשוות את השירותים הרפואיים בין המרכז לפריפריה.
לדבריה הצטרפו גם ח"כ עפו אגבריה (חד"ש) שהדגיש כי תוחלת החיים בפריפריה נמוכה ב-5-4 שנים מהמרכז, בגלל זמינות ואיכות שירותי הרפואה, ואילו ח"כ חמד עמאר (הליכוד ביתנו) הוסיף כי בפריפריה, רופא אחד כל הלילה בחדר מיון מתרוצץ בין כל החולים, וקרא לשילוב צעירים דרוזים במערכת הבריאות. ח"כ
עליזה לביא (יש עתיד) טענה כי מבחני הרפואה בארץ קשים ביותר ורק 10% מהסטודנטים מצליחים לצלוח אותם, וחברתה לסיעה, פנינה תמנו-שטה, ביקשה "לדאוג לפריפריה החברתית, ולהסביר להם מה ההבדלים בין הביטוחים הרפואיים השונים".
ח"כ
משה פייגלין (הליכוד ביתנו) העלה את בעיית תיירות-המרפא, ואמר כי "ילדים עזתיים וחולים אירופאיים מטופלים בארץ על חשבון אזרחי ישראל - כי זה משתלם כלכלית למערכת הרפואית. הזקנה הישראלית במסדרון והזקנה הפלשתינית או האירופית בחדר - מסיבות כלכליות". לעומת דברי גרמן, טען ח"כ אראל מרגלית (העבודה) כי שירותי רפואה פרטיים בבתי החולים הציבוריים הם ברכה למקומות אלו, וצריך לקדם זאת בצורה מוסכמת ומושכלת.