"עקרונות היסוד של המשפט הפלילי נשחקו בשני העשורים האחרונים: חזקת החפות, זליגה של דיני הראיות מהאזרחי לפלילי", אומר (יום ד', 19.6.13) עו"ד
נבות תל-צור. הוא דיבר בערב עיון של לשכת עורכי הדין והסניגוריה הציבורית תחת הכותרת "הרשעות מחמת הספק".
לטענת תל-צור, למדינה יש יתרון על הנאשם מבחינת המשאבים הבלתי מוגבלים לאיסוף הראיות, וגם מבחינת התוצאה - "זה יכול להיות קטלני מבחינת הנאשם, ואין מחיר לטעויות בצד השני". חוסר השוויון הזה, אמר, מחייב לעשות הכל כדי למנוע הרשעות שווא, כי אין דין זיכוי מוטעה כדין הרשעה מוטעית.
תל-צור הוסיף, כי אינו מבין אמירה לפיה "הנאשם ניצל לרעה את זכות השתיקה", שכן מדובר בזכות יסודית. הוא דחה את הגישה, לפיה נאשם המדבר לראשונה בבית המשפט - מציג גירסה כבושה אותה עיבד היטב לאחר ששמע את כל פרשת התביעה. "טוהר ההליך לא תמיד נשמר", אמר בהתייחסו לשימוש שעושים צדדים בתקשורת, בציינו ששופטים מושפעים מהמתרחש מחוץ לאולם.
לדעת המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שוקי למברגר, הגורם החשוב ביותר למניעת הרשעות שווא הוא מודעותו של הפרקליט לכך שיש אפשרות ש"מה שאתה רואה - אולי זה תעתוע". הוא קרא ליצור תרבות דיבור פתוחה, בה יוכלו גורמי החקירה והפרקליטות לומר זה לזה מהם הליקויים, ולהביא למצב בו אפילו מתמחה יוכל לומר לפרקליט המדינה שקיימת טעות בהערכת הראיות.
למברגר הוסיף, כי חשוב שהפרקליטים יכירו את כל הראיות בתיק, וקיימת בעיה לא פשוטה כאשר התובע לא יכול אפילו לשמוע את כל הדיסקים של החקירות. עוד קרא לפרקליטים לבחון את קיומן של ראיות מסייעות, גם במקום בו פורמלית אין צורך בהן. "פוליגרף לא קביל, אבל אם הוא מראה לך משהו אחר - תתייחס אליו", הוסיף. "תברר אלו פעולות חקירה שקדמו לחקירה המתועדת; אולי השחזור לא משכנע; האם יש ראיות שעומדות בניגוד לתזה שלך; תילחם בקונספציות".
הסניגור הציבורי הארצי, עו"ד
יואב ספיר, אמר שהוא משוכנע שחפים מפשע יושבים בכלא, "לא רק כי זה מתחייב מבחינה סטטיסטית, אלא מכיוון שאני מכיר תיקים כאלה". לדבריו, "מערכת המשפט הפלילי בישראל מתנהלת כאילו היא חסינה או כמעט חסינה מטעויות". עוד טען ספיר, כי ועדות השחרורים המיוחדות דחו את בקשת השחרור המוקדם של כמאל ומוחמד סביחי, שהורשעו ברצח דפנה כרמון, רק משום שהם עומדים על חפותם.
עו"ד אפרת פינק, הממונה על משפטים חוזרים בסניגוריה הציבורית, אמרה שהבעיה הקשה ביותר היא לשכנע את המערכת בכך שהתממש הסיכון החמור של הרשעת שווא ובכך שהתרחשה טעות חמורה, לעיתים חמורה ביותר. לדעתה, בפרשת כרמון הייתה הרשעת שווא מהחמורות ביותר בתולדות המדינה, אך הפרקליטות עומדת על כך שההרשעה תקינה. פינק הדגישה, כי הקושי לבטל הרשעות שווא קיים הן מול הפרקליטות והן מול בית המשפט. "בלי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של הודאה בטעות, לא נוכל להביא לשינוי", סיכמה.
