ייחוס עבירות של
הלבנת הון לרב
יונה מצגר, מדגים את השימוש המופרז שעושות רשויות אכיפת החוק בחוק איסור הלבנת הון. כך אומר עו"ד יעקב אנוך, שותף במשרד מ. פירון. טענות דומות על שימוש מופרז בכלי זה, אשר נועד במקור להתמודד עם הפשיעה החמורה, מועלות מזה זמן רב.
לדברי אנוך, "לכל ברור, כי ככל שהחשדות הבסיסיים נכונים, חלילה, יש די עבירות בחוק העונשין כדי לטפל בהם כראוי (גניבה בידי מורשה, מירמה והפרת אמנים, אולי רישום כוזב במסמכי תאגיד וכדומה). צירופן של עבירות הלבנת ההון מעורר חשש לשימוש מופרז מצד רשויות האכיפה בניסוח הגורף של סעיפי החוק לאיסור הלבנת הון באופן שיוצר 'עבירות סל' חדשות".
אנוך מדגיש, כי מבחינת לשון החוק - אכן ניתן לעשות בו שימוש כזה, ומבחינה טכנית ניתן לטעון שקיימת הלבנת הון בכל עבירה פיסקלית. "אלא שדווקא בשל כך מתחייבת מתינות מצד המשטרה והתביעה.
בהעדר מתינות כזו צפויות שתי תוצאות בלתי רצויות - האחת (החמורה פחות) היא ניפוח של חקירות וכתבי אישום על-ידי הוספתן, ללא צורך של ממש, של העבירות על החוק לאיסור הלבנת הון. השנייה (החמורה יותר) היא ניסיון 'לתפוס' חשודים שלא ניתן לבסס כנגדם את העבירות העיקריות שבהן נחשדו, על-ידי אכיפה אגרסיבית של הנורמות הגורפות ביחס לאיסור הלבנת הון". יצוין, כי סניגורים אחרים טוענים, שחשדות בדבר הלבנת הון - עבירה חמורה שהעונש בגינה עלול להגיע לעשר שנות מאסר - הן "עז" שמכניסות המשטרה והפרקליטות כדי ללחוץ על החשודים וכדי שיהיה להן מה להוציא מכתב האישום במסגרת הסדרי טיעון.
לדעת אנוך, "פרשנות ראויה של החוק תביא להפעלתו רק במקרים בהם היבטי הלבנת ההון בפרשה נחקרת הם מהותיים ומובחנים, ולא מקום שהם נגזרת שולית ומחוייבת המציאות של עבירות אחרות. אני חושש, כי המשטרה והתביעה מיישמות היום מדיניות אחרת".
