"החקירה נותרה בידי המוסד לביטוח לאומי, אף שחוקריו לא הוכשרו לחקור חקירות מירמה מורכבות כחוקרי המירמה המשטרתיים, ולכן ככל הנראה, הרמה המקצועית שלהם פחותה מזו של חוקרי המשטרה המוסמכים. לצערי המחיר המשולם עקב כך הוא כבד". כך אומרת (14.6.13) שופטת בית משפט השלום בקריית גת,
רובין לביא.
לביא התייחסה לטיפול בעבירות מירמה כלפי הביטוח הלאומי, כאשר החקירות מבוצעות כאמור בידי חוקרי המוסד, בעוד כתבי האישום מוגשים בידי מחלקת התביעות של יחידת החקירות הכלכליות במשטרה - להב 433. לדבריה, חוקרי המוסד אינם מעודכנים אפילו בהתפתחויות משפטיות מרכזיות, כגון פס"ד יששכרוב בו קבע ביהמ"ש העליון את זכות ההיוועצות של חשוד בעורך דין:
"חוקרי המירמה במשטרת ישראל עוברים הכשרה מיוחדת ורוכשים ניסיון מקצועי. חוקרי משטרת ישראל זוכים לקבל הדרכה ולהתעדכן בהלכות של בית משפט עליון ובליווי והדרכה של משפטנים. שונה המצב לצערי לגבי חוקרי המוסד לביטוח לאומי. כך בתיק זה, העיד החוקר מפורשות שלא היה ידוע להם על הלכת יששכרוב והצורך להעמיד חשוד בזכות ההיוועצות, למרות שעברו שנים ארוכות ממועד מתן פסק הדין בהלכת יששכרוב ועד מועד גביית ההודעות.
"חוקרי המוסד לביטוח לאומי נוהגים ככלל לגבות הודעות מחשודים בבתיהם וכפי הנראה אינם מודעים לסעיפים המיוחדים החלים בעניין זה. הם גם אינם מצטיידים בדרך כלל בצווי חיפוש בהגיעם לבתי חשודים וסבורים כי די במתן הסכמה".
שיהוי בלתי סביר לחלוטין לביא מחמת הגנה מן הצדק את כתב האישום נגד מאיה דוידוב, אשר הואשמה בתרמית כלפי הביטוח הלאומי משום שטענה שהיא חיה בגפה, בעוד בפועל בשנים 2006-2004 התגורר עימה שוהה בלתי חוקי מהשטחים. לביא מונה את מחדלי החקירה שנפלו בתיק זה ובמיוחד בגביית הודעתה והודאתה של דוידוב:
"הנאשמת נחקרה על-ידי מי שלא הוסמך לחקור בעבירת המרמה בגינה הועמדה לדין; רק בהודעה אחת הועמדה הנאשמת בזכות לעו"ד ואף זאת מבלי שהועמדה על משמעות הזכות; לא אפשרו לה להיעזר במתורגמן בכל ההודעות, למעט אחת, למרות שהחוקר של המוסד לביטוח לאומי התרשם כי ללא תרגום תתקשה בהבנת מהות זכות השתיקה; ואם בכך לא די, השיהוי במקרה זה הוא על פניו בלתי סביר לחלוטין".
פגיעה בזכות להליך הוגן לביא מוסיפה ועומדת על מחדלי רוחב, להם שותפים הביטוח הלאומי והמשטרה: "אין זה התיק היחיד שנחקר על-ידי המוסד לביטוח לאומי בעבירה על חוק המוסד לביטוח לאומי, בעוד העבירה מוגשת על-פי חוק העונשין, אלא כולם כך וזה נעשה כשיטה.
"כמו-כן, אין זה תיק יחיד לצערי בו כתב האישום מוגש בעבירה זו על-ידי יחידת להב כעבור שנים ארוכות, בגבול ההתיישנות. הערתי על כך לא אחת ליחידת תביעות להב, והתשובה הינה שהואיל והחקירות מבוצעות על-ידי חוקרי המוסד לביטוח לאומי, כשהתיקים נשלחים להשלמה, הם לא מוחזרים תקופה ארוכה, ואין ליחידת התביעה כל שליטה על כך. הערתי בעבר, כי לא רק שיש בכך פגיעה מהותית בזכויות הנאשמים להליך הוגן, אלא יש בו להשליך במישרין על העונש המוטל בסופו של יום".
לביא מסכמת: "מצאתי אכן כי ההתנהגות של הרשות בכל השתלשלות העניינים כמפורט לעיל היא בהחלט התנהגות שערורייתית וחריגה שהובילה לכך שנפגעו זכויותיה הבסיסיות לניהול הליך משפטי הוגן, צודק וראוי, ושוכנעתי לכן כי האמרות אינן קבילות וכי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות. כמו-כן שוכנעתי, כי לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מביטולו של כתב האישום".
