המפגש בין הרבנות הראשית ובין הסתבכות עם נהלי החוק, כבר לא משמש כמקור להתלהבות רבתי. התרגלנו לכך. הפעם מי שמפנה את אלומת האור למפגש כזה הוא עו"ד מרדכי איזנברג, יו"ר התנועה להגינות שלטונית.
לפני מספר שבועות שלח איזנברג מכתב תלונה לרבנים הראשיים, למועצת הרבנות הראשית לשר הדתות ולסגנו. במכתבו הוא קובל על כך שרוב רובן של חותמות הכשרות, המופיעות על מוצרי המזון, אינן עונות לדרישות החוק. "סעיף 9 בחוק איסור הונאה בכשרות", כך איזנברג במכתבו, "כותב במילים מפורשות: 'יצרן או יבואן של מצרך הנושא עליו ציון שהוא כשר, לא ימכור את המצרך ולא יציעו למכירה אלא-אם-כן המצרך נושא עליו גם את ציון שמו של נותן תעודת ההכשר'".
לצורך בדיקת העניין בשטח, ערך איזנברג בדיקה אקראית במרכול גדול בתל אביב. "מתוך 33 חותמות אקראיות שהוטבעו על מוצרים", אומר איזנברג, "רק שבע חותמות ציינו גם את שמו של נותן ההכשר". במילים אחרות: רק כ-20 אחוז באותו מדגם ענה על דרישות החוק.
ומה התשובות שקיבל איזנברג מהרשויות? מהמשרד לשירותי דת נמסר לו כי "נושא פנייתך נמצא בתחומי האחריות של הרבנות הראשית לישראל".
עו"ד ירון קטן, היועץ המשפטי (בפועל) של הרבנות הראשית לישראל, הגיב על כך: "...אכן מדובר בעניין שמן הראוי לבחון אותו ולהסדירו על כלל ההשלכות הנובעות מכך. מאחר שפנייתך הופנתה למספר גורמים, ביניהם הרבנים הראשיים והשר לשירותי דת, מן הראוי שייתנו את דעתם לאמור בפנייתך...לאחר קבלת עמדתם בעניין אוכל להודיעך בנוגע להמשך הטיפול בסוגיה זו".
איזנברג: "אני לא מבין את התשובות הללו. הרבנות הראשית לישראל מתנהלת כאילו היא מהאו"ם. סליחה, אתם משקיפים מהצד? אתם הרגולטורים! תפעילו סמכות!"
למה זה קורה? מדוע הרבנים לא מקפידים, כפי שמחייב החוק, ששמם ייכתב אף הוא בחותמת הכשרות הממלכתית?
גורם המיטיב להכיר את מנגנון הרבנות הראשית מצביע על ניגוד אינטרסים. "אתה צריך להבין שבמקביל לחותמת הממלכתית של הרבנות הראשית מריצים רבנים - שהרבה מהם גם עובדי הרבנות - בד"צים פרטיים. אם הם יחתמו בשמם על החותמת הממלכתית, הם יוציאו בכך רוח מהמפרשים של הבד"צים הפרטיים. קח לדוגמה את הרב אברהם יוסף, רבה של חולון ובנו של הרב
עובדיה יוסף. הוא מקדם בלהט בעירו את בד"ץ הבית יוסף של שס. אתה מצפה ממנו שהוא יחתום על החותמת הממלכתית של הרבנות הראשית?! זה הרי יפגע באינטרסים הכלכליים של הבד"ץ הפרטי שלהם".
- תגובת הרב אברהם יוסף: "בהשקפתי אני רואה את הרב כעובד המערכת שנמצאת בעיר, וחותמת הרבנות המקומית היא חותם הכשרות כיד ארוכה של הרב. הזכרת שם הרב אינה נראית הגונה, אלא כפרסום אישי להאדיר את שמו. הרבנות אחראית על הכשרות הכללית כולל גם של הבד"ץ. גוף כשרות שלא הורשה להעניק תעודה ע"י הרב המקומי, אינו זכאי להיכנס למערכת הכשרות בכל רמה. אשר על כן האחריות של הרב המקומי כלפי ציבור תושבי המקום צריכה להקרין אמינות ויושר, ולכן אין ולא תהיה העדפת גוף כשרות אמין ופעיל על פני גוף כשרות אחר".
והיה גם מי שהסכים עם הקובלנה של איזנברג. הרב יעקב סבג, ראש אגף הכשרות הארצי של הרבנות הראשית, כתב לו: "אגף הכשרות לא רק שאינו מתנגד לכך שציון הכשרות על גבי המוצר ישא את שמו של הרב המקומי נותן הכשרות, אלא אף סבור שהדבר יחזק את תחושת המחויבות של נותן ההכשר".
אבל כאן מוסיף סבג הסבר משלו מדוע הדבר לא מיושם הלכה למעשה, הסבר שהוא רחוק מאוד מהסבר הצניעות האישית שנתן לנו הרב אברהם יוסף : "דא עקא שמניסיוננו הנוהג הקיים נובע מרצף של מצבים, אשר בחלקם קשורים להתנהלות הרבנות המקומית. כגון, שני רבנים מכהנים המסרבים לחתום על אותה תעודה(...)".
