קיים דיסוננס בין הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת
משה טלנסקי לבין הדיון המשפטי. בית המשפט התעלם מכך שאהוד אולמרט חטא שוב ושוב, וכלל לא עסק בסוגייה העיקרית: הוא קיבל עשרות אלפי דולרים מאדם פרטי. כך אומרת (יום ג', 2.7.13) עו"ד נעמי גרנות, נציגת הפרקליטות, בערעור בבית המשפט העליון.
גרנות פתחה בתיאור הקשרים הכספיים בין אולמרט לטלנסקי לפני התקופה הנדונה בכתב האישום והעירה, כי אולמרט הכחיש תחילה קבלת 150,000 דולר לצרכים פוליטיים ולאחר מכן אישר זאת - "ויש לזה משמעות ראייתית". עוד ציינה, כי אולמרט אישר שקיבל מטלנסקי 140,000 שקל למימון הגנתו במשפט החשבוניות בליכוד.
לטענת המדינה, אין להפריד בין סוגי הכספים שנתן טלנסקי לאולמרט כפי שעשה המחוזי: כספים פרטיים, מימון נסיעות ו"דמי כיס", וכספים פוליטיים לקופת
אורי מסר. לשיטתה, בכל המקרים מדובר בכספים שקיבל אולמרט מכוח תפקידו, ויש לדון רק במשמעות של קבלתם ולא במישור העובדתי שכבר הוכח. ואולם, די ב-19,000 הדולרים שנתן טלנסקי לאולמרט באוקטובר-נובמבר 2005 לצרכיו הפרטיים כדי לקבוע שמדובר בעבירה פלילית. גרנות הזכירה, שממש באותם ימים פנה אולמרט ל
שלדון אדלסון וליצחק תשובה כדי לקדם את עסקיו של טלנסקי.
מודה לראשונה ב-15,000 דולר "זה מקרב אותנו מאוד לעבירת השוחד", טענה גרנות, תוך הבאת דוגמאות על הרשעות בשוחד בסכומים קטנים בהרבה. היא גם הזכירה את "צהלות השמחה של טלנסקי כאשר אולמרט התמנה לממלא-מקום ראש הממשלה ואת דבריו שהימר על הסוס הנכון", באומרה שגם עובדות אלו מוכיחות עד כמה המעשים היו קרובים לשוחד.
גרנות ציינה, כי בעיקרי הטיעון אישרה ההגנה לראשונה, כי טלנסקי העניק לאולמרט 15,000 דולר מתוך אותו סכום, אך כעת היא טוענת שמדובר בהלוואה לצרכים פוליטיים. ואולם, הוסיפה, המחוזי כבר קבע שמדובר בכספים לצרכים פרטיים של אולמרט, וטענתה של ההגנה כעת סותרת את דבריה שלה בסיכומים במחוזי - אותם ביקשה לראות כחלק מעיקרי הטיעון שלה בעליון.
לדברי גרנות, המחוזי שגה כאשר קבע שלא הוכח שקבלת הכספים הייתה שלא כדין: "זוהי הכרעה שמנוגדת לפסיקה. קבלת כספים של נבחר ציבור מאיש פרטי היא מירמה והפרת אמונים, ככל שמתן הכסף נעשה בזיקה לתפקידו ולא על-רקע של חברות קרובה או קרבת משפחה".
גרנות הוסיפה, כי בעניינו של אולמרט העבירה מוחמרת בשל היותו שר, בשל הסתרת קבלת הכספים, ומשום שבאותה עת הוא פעל לטובת טלנסקי. "עצם העובדה שטלנסקי תמך בו במשך שנים, הכניסה את אולמרט ל
ניגוד עניינים פוטנציאלי בשל תחושת התודה שלו לטלנסקי. כאשר הוא נענה בפועל לטלנסקי - זו פעילות אסורה".
לא היה צורך במימון נסיעות גרנות עברה לכספים שהעניק טלנסקי לאולמרט למימון נסיעות ו"דמי כיס" ואמרה, כי גם בהם יש לראות כספים לשימוש פרטי. לדבריה, בעוד בבית המשפט הודה אולמרט שקיבל כספים כאלו כאשר היה ראש עיריית ירושלים, כך כעת מאשרת ההגנה שהיה זה בתקופת התמ"ת. היא הזכירה, כי מפרשת ראשונטורס אמר אולמרט שהוא עמד על כך שהמזמינים אותו לחו"ל יכסו את כל הוצאותיו, ולכן לא היה שום צורך בקבלת כספים כאלו מטלנסקי. גרנות ציינה, כי גירסתו של אולמרט בנושא זה הייתה פתלתלה, והוא אף הכחיש שקיבל כספים אלו.
בהתייחס לקופה שהוחזקה אצל מסר ציינה גרנות, כי כל הכספים שהופקדו בה נתרמו בידי טלנסקי. מאחר שלגישת המדינה עצם קבלת הכסף הייתה עבירה, היה עליו להוכיח את השימוש שעשה בהם - פוליטי לטענתו - אך לא הוכיח זאת. היא ציינה את החומרה במעשיו של אולמרט, הבאה לידי ביטוי במעמדו, בשיטתיות לאורך זמן, בקבלת הכספים במזומן ובהסתרתם.
