"המדינה רוצה שתרשיעו את אולמרט על בערך"

"בטיעון של המדינה יש היפוך יוצרות מוחלט. משה טלנסקי הוא איש של תרומות פוליטיות. המדינה צריכה להוכיח את התזה שלה מעל כל ספק סביר; הנאשם לא צריך להוכיח. הוא צריך להראות שיש לו גרסה עם יסוד ושורש, וכאן יש הרבה יותר מזה". כך פתח (יום ג', 2.7.13) עו"ד נבות תל-צור את תשובתו בשמו של אהוד אולמרט בערעור בפרשת טלנסקי בבית המשפט העליון. לדבריו, התרומות היו פוליטיות והשימוש בהן היה פוליטי, וזהו הממצא העובדתי של בית המשפט המחוזי בירושלים. לדברי תל-צור, הזיקה של טלנסקי לאולמרט לא הייתה לתפקידיו של האחרון אלא מבחינה אידיאולוגית, ולכן הוא תרם לאולמרט לכל אורך דרכו ולא ביקש דבר בתמורה. הוא הוסיף, כי מסמכים של התביעה עצמה מלמדים על שימוש בתרומות מטלנסקי לצרכים פוליטיים של אולמרט. "המדינה הולכת על ססמאות, רוצים שתרשיעו על בערך", טען. תל-צור האשים את הפרקליטות בהטעיית בית המשפט בזימונו של טלנסקי לעדות מוקדמת. עוד אמר, כי אינו מבין כיצד המדינה מקבלת את הרשעתו פה-אחד של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות בידי שלושה שופטים מחוזיים, אך אינה מוכנה לקבל את זיכויו. תל-צור גם תקף את דברי המדינה, לפיהם היה כפסע בין אולמרט לבין אישום בשוחד, והזכיר שהוא לא הואשם בכך. "הפרת אמונים היא לא שוחד, ומחברים אותן כדי לזכות לפחות בהרשעה בהפרת אמונים", טען.

התקבל במזומן והוחזק במזומן

לדברי תל-צור, חלק ניכר מן הכספים במזומן שהוחזקו בידי עו"ד אורי מסר לא הגיעו מטלנסקי. עוד אמר, כי קבלת הכספים הייתה מותרת באותה עת, הכספים היו פוליטיים והחזקתם הייתה תקינה. בתשובה לשאלת השופט סלים ג'ובראן אמר תל-צור, כי מסר החזיק את הכסף במזומן משום שקיבל אותם במזומן, ואילו אולמרט היה בטוח שהוא פועל כשורה כאשר לא דיווח על כספים אלו, משום שמסר לא אמר לו אחרת. השופט יורם דנציגר שאל על הסתירות בין דבריו של אולמרט במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. תל-צור השיב, כי לא היה לאולמרט אמון במשטרה בשל הדלפותיה, ולכן הוא הכחיש את הכל בחקירתו - גם פרטים אותם אישר מאוחר יותר בעדותו. "אני יודע שזה עומד לנו לרועץ. הוא נחקר בתנאים בלתי אפשריים", המשיך. תל-צור המשיך וציין, כי למרות שחובותיו האישיים של אולמרט הלכו ועלו - לא הועלתה כל טענה לפיה נעשה ניסיון להשתמש בכספי הקופה הסודית כדי לצמצם אותם. השופט ניל הנדל ציין את העדר התיעוד והדיווח על השימוש בכסף. תל-צור השיב, כי לדברי מסר היה סוג מסוים של רישום שבוצע בידי שולה זקן, וכי יש עדויות לפעילות הפוליטית שביצע אולמרט באותן שנים. "התורמים מבקשים את עילום השם ואת האנונימיות, ואולמרט הפקיד את הכספים בידי אנשי אמון שלו". השופט עוזי פוגלמן שאל האם כל סימני השאלה אינם מחייבים את אולמרט להוכיח את השימוש בכסף. תל-צור השיב, כי יש להבחין בין עבירה פלילית לבין מבוכה ציבורית קשה ואפשרית. "כשרות לחוד ותחושה סובייקטיבית של אנשים שזה לא עובר ציבורית לחוד. זה לא הופך לעבירה, כאשר החוק מאפשר לקבל ואינו מחייב לדווח". עוד אמר, כי הביטוי "דגל שחור" בנוגע לקבלת כספים במזומן התייחס רק לטענתו של אברהם הירשזון לפיה קיבל בצורה כזו משכורת, בעוד קבלת תרומות במזומן הייתה מקובלת. "זה לא אסתטי", אמר תל-צור על קבלת התרומות. "זה פוליטיקאי שדנים אותו ברותחין בדעת הקהל, בכנסת, במבקר המדינה. אבל זה לא פלילי. המזומן זו לא בחירה של אולמרט אלא העדפה של התורמים". לדבריו, שמעון פרס קיבל באותה עת תרומות מאנשי עסקים שהיו פעילים בארץ - אבל למרות זאת לא נפתחה חקירה נגדו ונקבע שיש להעמיד את הנושא למשפט הציבור.