לדברי
מאיר רבין, העבודה הראשונה שביצע עבור
שמואל דכנר הייתה הטיפול בהיטל ההשבחה של תב"ע ג' בפרויקט
הולילנד באמצע 1999. "ישבנו שמואל,
עידו דיסנצ'יק ואני, ושמואל אמר ש
הלל צ'רני ואימא שלו מוכנים לשלם היטל השבחה שעד 20 מיליון דולר. עידו לקח על עצמו את
אהוד אולמרט, ואני מתעסק בפקידים. אמרתי לשמואל: אני אהיה הקרציה.
"כמעט כל יום הייתי עולה לירושלים ועובר מאחד לשני: מה נשמע? שיראו אותי כל יום, שייצא להם מהאוזן. כאשר
אודי ניסן התחיל לטפל בזה, הייתי אורב לו בכל מיני מקומות בעירייה, כאילו אני פוגש אותו באקראי, כדי שלא אמאס עליו. וברוך השם, היטל ההשבחה נגמר כמו ששמואל רצה. כאשר העניינים התקדמו, שמואל נכנס לתמונה כדי לסכם. כשאני מקבל את חומר החקירה אני מגלה, ששמואל קיבל על זה 12 מיליון שקל. אמרתי לצ'רני, פה בבית המשפט: איך שילמת סכומים כאלה?".
הוצאות של 500,000 שקל בחודש לדברי רבין, בזמן שדכנר קיבל מצ'רני 50,000 דולר בחודש, היו הוצאותיו השוטפות 500,000 שקל בחודש, "בלי אקסטרות ובלי פינוקים". לו עצמו לא היה חשבון בנק, והוא היה פורט בצ'יינג' את צ'ק המשכורת שלו. כאשר סיפר זאת לדכנר, ביקש ממנו הלה מדי פעם לרכוש עבורו מטבע חוץ ולפרוט צ'קים שנועדו לפילגשו של דכנר (אותה הציג כדודתו). במקרים אחרים פרט רבין צ'קים שנתן דכנר כצדקה לאישה נזקקת והביא לה את המזומן.
לאורך השנים, המשיך רבין, התגלגל דכנר בסכומי עתק בצ'יינג'ים בשל בעיותיו הכספיות, כאשר השיא היה פריטת צ'קים בסך 700,000 שקל ליום. "כל בוקר המזכירה שלו, שרון פוחס, הייתה בודקת כמה כסף צריך והייתי נוסע לצ'יינג'ים כדי לסדר את זה. הוא נותן צ'ק דחוי, מקבל מזומן ויש לו שקט חודש. כאשר מגיע מועד הפרעון, עושים עוד סיבוב". רבין העריך, כי בסך-הכל פרט 40 מיליון שקל. "הוא אמר לי תמיד: אל תדאג, אוטוטו אני מקבל כסף".
לצד הצ'יינג'ים, נטל דכנר הלוואות גם מהשוק האפור. "לפעמים הוא היה משלם 10% לחודש. מה שדיברו פה על
יוסי אולמרט - זה כאין וכאפס. יוסי אולמרט היה יכול להיות התלמיד הקטן שלנו", סיפר רבין. השילוב של שוק אפור וצ'יינג'ים הביא לכך שדכנר שילם ריבית נוספת, ובמצב זה גם סירבו הבנקים לאשר לדכנר חריגות נוספות אם לא יפקיד מזומן.
במקום שהם יחייכו על הקירות צ'קים של דכנר היו מפוזרים אצל אביו של רבין (הדיין הרב פנחס רבין), אצל אֶחיו ואצל חברים, שלחלקם שילם דכנר ריבית של 1% בלבד לחודש. "כשאני הייתי בזבל הוא עזר לי, אז אני לא אעזור לו? גם היום הייתי חוזר על אותם דברים בדיוק, אפילו אם יחשבו שהפריטות האלו הן שוחד", הסביר את מעורבותו.
"בשנת 2007 הצעתי לו למכור חלק מהתמונות, שהיו מבוטחות ב-40 מיליון שקל. אמרתי לו: במקום שהם יחייכו על הקיר ואתה תבכה על הכסא, שהם יבכו על הקיר ואתה תחייך על הכסא. היה לו קשה מאוד להיפרד מהן. באותו זמן לא ידעתי שחלק ניכר מהן מזויפות", סיפר רבין.
לדברי רבין, אחותו השקיעה 220,000 דולר בחברת היי-טק שהקים סטיוארט באלאן, חתנו של דכנר, תמורת 10% ממניותיה. הוא גילה, כי השופט לשעבר
דן כהן (המואשם כיום בקבלת שוחד כאשר שימש כדירקטור בחברת החשמל) היה שותף גם הוא ב-10% באותה חברה. אחותו השקיעה סכום דומה במיזם של דכנר להקמת תחנות דלק.
העברת התיקים - חלק מההסכם באותה תקופה קיבל דכנר 1.2 מיליון דולר מאלי וינשטיין (בעלי חברת לייקווד), שאמור היה להיכנס לשותפות בפרויקט הולילנד, מתוכם 270,000 דולר - לניתוח כביכול בחו"ל של בתו, אדית וולף. לדברי רבין, דכנר קיבל מחברת פולאר 500,000 שקל תמורת הבאת משקיעים להולילנד, ולאחר מכן הציג זאת כשוחד ל
אורי לופוליאנסקי. כאשר קיבל דכנר 5 מיליון שקל מהלל צ'רני במסגרת ההיפרדות ביניהם, הוסיף רבין, אִפשר לו דכנר לפרוע את החובות לשוק האפור להם ערב הוא עצמו. מבין גורמי השוק האפור, נותרו חובות רק לאבנר אברג'יל.
עוד סיפר רבין, כי נעשו ניסיונות למכור את ההסכם הקודם של דכנר עם צ'רני, לפיו יקבל 10% מהתקבולים בפרויקט. בין היתר היו פניות לאמנון ברזילי, בעלי יפנאוטו, ולגורמים בשוק האפור. לדברי רבין, חלק מהסכם ההיפרדות בין דכנר לצ'רני היה העברת תיקים ממשרדו של דכנר לידי צ'רני - אותם תיקים שלטענת דכנר גנב ממנו צ'רני.
