"עורכי הדין של שמואל [דכנר] אמרו לי: תדע לך שהקלטנו אותך, ואתה צריך לשתף איתנו פעולה, אחרת תסתבך. הם ניסו בכוח להכניס אותי באמצעות הקלטת הזאת, ואותי זה לא עניין". כך אומר (יום ג', 9.7.13)
מאיר רבין על השיחה המוקלטת עם עוה"ד
אמנון יצחקניא ו
אילן סובל.
התובע, עו"ד
ירון גולומב, טען שרבין אמר באותה שיחה בדצמבר 2008, כי הוא ישמור על זכות השתיקה ואף ישקר בבית המשפט כדי להגן על עצמו. השופט
דוד רוזן אמר לרבין: "אתה רוצה לשמור על זכות השתיקה - בבקשה. אם אתה רוצה, תגיד שאתה לא משיב ואני אתן החלטה: העד לא עונה לשאלות. מה אמרת - כתוב". רבין: "באותה תקופה בכלל לא חשבתי על משטרה. הייתי בטוח שתהיה פשרה. אני אומר להם שאני לא איתם".
גולומב: "זה בדיוק מה שעשית וזה מה שאתה עושה עכשיו". רבין: "בחקירת המשטרה אמרתי שכל מה שיש לי להגיד, אגיד בבית המשפט". גולומב: "אלו 17 חקירות שכמעט בכולן אתה עם סוודר כחול על הראש". רבין: "נכון. זה לא חקירות, זה שכנוע להיות עד מדינה, ואני לא בסיפור הזה". רוזן: "מה הציעו לך שם?". רבין: "לא דיברו תכל'ס. אמרו: בוא תצטרף, נחלץ אותך". רוזן: "למה לא הסכמת?". רבין: "כי אני לא מצטרף לעלילות דם".
רוזן: "למה לא אמרת להם את זה?". רבין: "כי הרגשתי שאין עם מי לדבר". גולומב: "גם לא הצגת את הראיות שלך בשימוע". רבין: "זה שיקולים של עורכי הדין". גולומב: "שתקת כי ידעת שאתה מסובך עד צוואר ולא רצית להפליל את עצמך ואת הקרובים אליך". רבין: "לא חשבתי לרגע שאני מסובך ושהיה משהו לא טוב, וגם כשאני עומד פה היום אני לא חושב שהיה משהו לא טוב".
"כן, קורה" בהמשך החקירה התמקד גולומב בשאלה מתי החל רבין לעבוד אצל דכנר - בשנת 1999 כגירסתו או בשנת 1998 כטענת התביעה, לפיה רבין נשכר כאיש קשר עם ידידו
מתי חותה, שהיה אז יו"ר הוועדה המחוזית. גולומב הראה, כי דכנר שיתף את רבין בפגישות עם חותה כבר ב-1998, ורבין הסביר שהיה זה בתקופה שכבר הכירו זה את זה אך הוא טרם עבד עבורו. 54,000 שקל שנתן דכנר לרבין הוסברו על ידו כסיוע בעת מצוקתו הכלכלית, על-רקע נדיבותו של דכנר. "כן, קורה", העיר רוזן בחוסר אמון.
על עדותו של
הלל צ'רני, לפיה כבר ב-1997 עבד רבין עם דכנר, אמר רבין שצ'רני כנראה התבלבל. בינואר 1998 השתתף רבין - לצד דכנר ועובדים אחרים ממשרדו - בישיבה אצל
אהוד אולמרט בנוגע להחלטת ועדת המשנה של המועצה הארצית בעניין פרויקט
הולילנד. רבין טען, כי אינו זוכר פגישה זו, לא ייתכן שאולמרט לא דיבר ולכן הוא סבור שכלל לא התקיימה. ואולם, המסמך נושא את כתב ידו של צ'רני.
רבין הוסיף, כי אדית וולף הייתה אחת הסיבות המרכזיות לכך שאביה שקע בחובות, בין היתר משום שהווילה בה היא מתגוררת בהרצליה נרכשה בהלוואות מהשוק האפור. הוא הכחיש מכל וכל את דבריהן של וולף ושל שרון פוחס, מזכירתו של דכנר, לפיהם ידעו על תשלומי שוחד. "במשטרה אדית לא ידעה להגיד שהיא שמעה שוחד, אלא רק שהיא לא סובלת אותי. אדית ישבה בפגישה בה שמואל ביקש מעמוס אהרוני, השותף שלו בפרויקט דיזנגוף, הלוואה לניתוח שלה, והיא לא אמרה מילה!".
גולומב עימת את רבין עם דבריו בשיחה המוקלטת, בתשובה לשאלתו של יצחקניא האם היה שוחד: "בטח שיש חרא, זה היה אינטרס לקדם להרוויח כסף, אז הרוויחו עשו גם קצת חרא". רבין שב ואמר, כי נטל על עצמו אחריות למעשים שלא נעשו כדי לסייע לדכנר.
נמשכו 625,000 שקל יום לאחר מעצרו של רבין באפריל 2010, משכה רעייתו ענת 625,000 שקל מחשבון הבנק שלה. הוא לא ידע להסביר מדוע, ואמר שחלק מהכסף הוא חסכונות שנועדו לילדיהם וממנו חיו בשנים האחרונות. בשנת 2009 העביר רבין לשתיים משכנותיו 700,000 שקל, ולדבריו היו אלו כספים של אביו שהתבקש להעביר אליהן תמורת דירה שרכש. בנוסף לכך, נתפסו 660,000 שקל בחשבונות נוספים של ענת. גולומב אמר, כי סכומים אלו עומדים בניגוד לדבריו של רבין על כך ששכרו אצל דכנר היה 22,000-11,500 שקל בחודש.
במארס 2010 הצהירה ענת רבין, כי בבעלות הזוג דירת מגוריהם בבני ברק ששטחה 250 מ"ר, ושתי דירות נוספות באותו בניין שנרכשו ביותר מ-2 מיליון שקל. רבין השיב, כי חלק מהנכסים רשומים על שם אביו, שבבעלותו גם בניין בתל אביב ועוד כמה דירות. הרב פנחס רבין היה עשרות שנים דיין בבית הדין הרבני בתל אביב. כמו-כן, נתפסו ברשותו של רבין צ'קים בהיקף של 4.1 מיליון שקל, שלדבריו קשורים לאחותו המתגוררת בארה"ב. עוד טען רבין, כי חוב של 3.1 מיליון שקל של אלי וינשטיין כלפיו קשור גם הוא לאחותו.
גולומב הציג בפני רבין התאמות בין פריטות כספים מצ'קים של דכנר לבין הפקדות של עשרות אלפי שקלים בחסכונות על שמות שניים מילדיו. רבין השיב, כי אין כל קשר בין הדברים וכי ההפקדות היו מכספיהם שלו ושל רעייתו. עוד אמר, כי ייתכן שבני הזוג נתנו לדכנר מזומן וקיבלו ממנו צ'קים.
