מאיר רבין טוען (יום א', 14.7.13), כי מכתב ששיגר
שמואל דכנר ל
הלל צ'רני וששניהם אישרו את האותנטיות שלו – הוא למעשה מזויף. מדובר במכתב בו כתב דכנר, כי עליו לשלם 75,000 דולר לגורמים בעירייה תמורת אישור תוכנית פרויקט
הולילנד. השופט
דוד רוזן העיר, כי רבין מבקש ממנו להעדיף את ההשערה שלו על פני הקביעות של דכנר וצ'רני.
בשיחתו עם עוה"ד
אמנון יצחקניא ו
אילן סובל אמר רבין, לטענת התובע עו"ד
ירון גולומב, כי צ'רני ידע שדכנר משלם שוחד וכי לעיתים לא ידע במדויק את יעדי הכסף. "אתה נותן להם תחמושת נגד צ'רני", הוסיף גולומב. רבין שב ואמר, כי כל מטרתו באותה שיחה הייתה להגיע לפשרה שתסייע לדכנר. לדברי רבין, מסמכים אחרים בהם תועד לכאורה שוחד, היו רק ניסיונות של דכנר להוציא כספים מיזמי הולילנד.
"הוא אומר: נייט" גולומב טען, כי צ'רני קנה את שתיקתו של רבין ב-500,000 שקל לאחר שאיים עליו שיפנה למשטרה; רבין הכחיש בתוקף. הוא אישר שקיבל את הכסף ואמר שהעבירו לדכנר, כדי לסייע לו בכיסוי חובותיו, אך אמר שהיה זה תשלום שהגיע לו תמורת תיווכו במכירת המגרשים הצפוניים לחברת לייקווד. זאת, למרות שמחצית מהסכום הועבר בידי רבין לפיקדון בבנק ולדברי התביעה לא הגיע לידי דכנר.
רוזן הגיב: "אם צ'רני היה רוצה לקנות שתיקה, לא היה לנו תיק. נלך לפי השיטה של התביעה: אומרים לצ'רני שדכנר מטורף, במצוקה איומה, ושיקנה את השתיקה שלו. צ'רני אומר: לא. כבר שמו לו עורכי דין ואת כתב הסחיטה, והוא אומר: נייט. באותה תקופה גם אין לו סכסוך גדול מדי עם דכנר, הוא יכול להוריד אותו".
גולומב השיב: "צריך לעשות סדר בתאריכים. במאי 2007 דכנר מתחיל לדבר על
אורי לופוליאנסקי,
אורי שטרית ואחרים. ביולי צ'רני משלם לו 5 מיליון שקל בהסכם ההיפרדות, ומוסיף סעיף שלא יגיד כלום. התביעה היא רק ב-2008". רוזן: "דכנר אומר שהיה במצוקה נוראית ועשקו אותו. דכנר מוותר על כל ההסכמים, ששווים הרבה כסף".
"זה בשוליים שבשוליים" גולומב: "אחרי כמה ימים צ'רני נותן לרבין 500,000 שקל, כשעוד אין שום כתב תביעה. זה כמה ימים אחרי שצ'רני הכניס להסכם ההיפרדות סעיף בו דכנר מצהיר שהכל היה תקין, ושהוא אומר שהוסיף אותו בגלל האיומים של רבין לתבוע אותו. מאז הסכם ההיפרדות, צ'רני מקרב אליו את רבין". צ'רני פרץ בצחוק למשמע הדברים.
רוזן: "רבין בשלב הזה פועל לטובת דכנר, עד הרגע שבו דכנר הופך להיות עד מדינה". גולומב: "במקביל צ'רני נותן לו עסקים במיליונים, כשהוא עדיין עם דכנר. הוא צריך שגם רבין יהיה מולו?". רוזן: "לפי שיטתכם רבין יודע בדיוק מה הוא עשה ושהוא פעל בתיאום עם צ'רני. ברגע שהוא החליט שהוא לא עד מדינה – נגמר הסיפור. אתם מבקשים הכרעה בנקודה שאני לא יודע אם אפשר להכריע בה".
גולומב: "יש הבדל גדול אם דכנר הולך לבד לבין אם רבין בא ומחזק את הדברים. לכן, נראה עסקות ששוות מיליונים לבין צ'רני לרבין". צ'רני: "תראה לי אחת". גולומב: "הוא מקרב את אותו בן אדם שאיים עליו, בעוד שאת דכנר הוא זרק מכל המדרגות אחרי שהוא איים עליו". רוזן: "זה לא נתון?". צ'רני: "אין עסקות". רבין: "ניסינו ליזום דברים". גולומב: "ה-500,000 חייב להיות דמי שתיקה, לפי הגרסה של צ'רני".
רוזן: "בוא נניח שהיו עסקות. צ'רני הוא איש עסקים. צ'רני יודע שמתבשל משהו – אתה תגיד כתב סחיטה, אתה תגיד תלונה למשטרה. אז מה?". גולומב: "מי זה מאיר רבין, שצ'רני שרוצה להרוויח הרבה כסף לוקח אותו?". רוזן: "בוא נניח שהוא רצה לקרב את רבין – מה זה מוכיח? הם שני אנשי עסקים. זה בשוליים שבשוליים". רבין: "אלו עסקים שאני יזמתי ובאתי להלל".
רוזן: "צ'רני הוא אדם שמשלם בנדיבות, אבל יש לו גבול: הוא לא מוכן להיכנע לסחיטה. זאת עובדה. למה
אביגדור קלנר ואחרים כועסים עליו? כי הוא התבצר במקום שהוא לא היה צריך להתבצר". גולומב: "הוא חשש שלסחיטה לא יהיה סוף. יש הבדל אם אחד או שניים נגדו". באחת העסקות, אישר רבין, היה גם
יעקב אפרתי אמור להיות שותף.
