אוקסיטוצין, הורמון המשתחרר באופן טבעי ותורם לקשר עם הרך הנולד ועם בן או בת הזוג הרומנטיים, יכול גם לעזור ולשפר את מצב הרוח המתעורר לאחר תחושה של דחייה. כך לפחות על בסיס ניסויי מעבדתי.
כשמדענים במונטיראול חשפו 100 סטודנטים לאוקסיטוצין או לפלצבו (חומר דמה) דרך תרסיס לאף ואז ניסו לפגוע ולהעליב אותם במהלך שיחה, תחושת האמון הייתה גדולה יותר אצל משתתפי הקבוצה שנחשפו להורמון.
להורמון לא הייתה השפעה כלשהי בקרב אלו שלא הושפעו רגשית מהדחיה החברתית, אותה יצרו החוקרים על-ידי כך שלא הסכימו איתם במהלך השיחה, הפריעו להם או התעלמו מהם.
חיבור במקום בריחה במקום התגובה המוכרת של "הלחם או ברח" (תבנית של שינויים גופניים, כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני, אשר מכין את בן-האדם להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית), האוקסיטוצין עורר דווקא תגובה של "טיפול והתידדות" ('tend and befriend'), מצב בו אנשים פונים לאחרים לתמיכה לאחר אירוע מלחיץ. השפעה זו יכולה לחזק את הקשרים החברתיים ולשמש כדרך בריאה יותר להתמודדות.
לאורך עשור, חוקרים סברו כי האוקסיטוצין, הידוע כהורמון האהבה, מעודד אנשים לחפש אחר תמיכה חברתית כתגובה לאתגרים ורצון להקהות את התחושה השלילית של הלחץ, והמחקר החדש מספק את הראיות הניסיוניות התומכות ברעיון.
לאוקסיטוצין יש יתרונות קליניים חשובים לאנשים הסובלים מלחץ חמור, וראיות לכך סיפקו מספר מחקרים שהראו השפעות ניכרות יותר של הנוירופפטיד באוכלוסיות רגישות.
במהלך הניסוי הנוכחי, מילאו המשתתפים שאלונים שעסקו במצב הרוח ובאישיות. יש לציין כי החוקרים והמשתתפים לא ידעו מי נחשף להורמון האמיתי.
החוקרים הגיעו למסקנה כי החשיפה לתרסיס אוקסיטוצין יכולה גם לחסוך מאנשים את הכאב שבהיפרדות ולעזור לזוגות לשמור על מערכת היחסים שלהם.
ממצאי הניסוי פורסמו בכתב העת Psychoneuroendocrinology.