אין זה מפתיע שאלו שנוטים לראות את העולם במשקפיים ורודות מצליחים להתמודד טוב יותר עם לחץ. אך המדע לא הצליח עד כה למצוא קשר אמין בין אופטימיות לבין התגובה הביולוגית ללחץ.
מחקר חדש של אוניברסיטת קונקורדיה מעמיק את ההבנה שלנו לדרך בה אופטימיים ופסימיים מתמודדים כל אחד עם לחץ, לא על-ידי השוואה בין אחד לשני אלא לעצמם. התוצאות מראות כי אכן "הורמון הלחץ" קורטיזול יציב יותר אצל אלו עם מאפייני אישיות חיוביים יותר.
המחקר, שפורסם לאחרונה בעיתון של האיגוד האמריקני לפסיכולוגיה, עקב אחר 136 אנשים מבוגרים (בני 60+) לאורך שש שנים, כשבמהלכו אספו החוקרים דגימות רוק חמש פעמים ביום כדי לעקוב אחר רמות הקורטיזול. קבוצת גיל זו נבחרה משום שאנשים מבוגרים לעתים קרובות מתמודדים עם מספר גורמי לחץ הקשורים לגיל, ורמות הקורטיזול שלהם עולות בדרך כלל.
לחץ התחלתי גבוה המשתתפים נתבקשו לדווח על רמות הלחץ אותו הרגישו בחיי היום יום, ולזהות את עצמם על רצף מסוים כאופטימיים או פסימיים. רמת הלחץ של כל אחד מהמשתתפים נמדדה מול הממוצע שלו עצמו. מדידת רמות הלחץ כנגד הממוצע של המשתתפים עצמם סיפקה לחוקרים תמונה של העולם האמיתי בה המשתתפים התמודדו עם לחץ משום שכל אחד מהם יכל היה להיות רגיל למידה מסויימת של לחץ בחייו.
עבור אנשים מסויימים, אפילו הליכה למכולת ביום שישי בבוקר יכולה להיות מאד מלחיצה, וזו הסיבה לכך ששאלו את המשתתפים עצמם באיזו תדירות הרגישו לחוצים במהלך היום והשוו זאת לממוצע הלחץ שלהם. לאחר מכן ניתחו את התגובות על-ידי בדיקת רמות הלחץ לאורך ימים רבים.
החוקרים ציינו גם כי הפסימיסטים נטו להיות עם קו לחץ התחלתי גבוה יותר מזה של האופטימיסטים, וכן התקשו לווסת את המערכת שלהם עצמם כשהתמודדו עם מצבים מלחיצים מאד. ימים בהם חוו לחץ גבוה מהממוצע, היו הימים בהם זוהתה תגובה של לחץ גבוה יותר אצל הפסימיסטים וקושי להחזיר את רמות הקורטיזול למצב הנורמלי. האופטימיסטים, לעומת זאת, היו מוגנים בנסיבות אלו.
למרות שהמחקר אישר את התאוריה של החוקרים בדבר הקשר בין אופטימיות ללחץ, הממצאים המפתיעים היו שאופטימיסטים שחוו רגעים מלחיצים יותר בחייהם הפרישו רמות גבוהות מהצפוי של קורטיזול מדי לאחר שהתעוררו (רמות הקורטיזול מגיעות לשיאן מיד לאחר ההתעוררות ויורדות לאורך היום).
ישנם מספר הסברים אפשריים לממצאים, אך הם בעיקר מצביעים על הקושי לסווג הורמונים מורכבים אלו כ"רעים" או "טובים". הבעיה עם הקורטיזול היא שלמרות שאנו נוהגים להתייחס אליו כ"הרמון הלחץ" הוא גם זה שמעורר אותנו "לקום ולעשות", לכן ייתכן שאנו מפרישים כמויות גדולות ממנו כשאנו מעורבים ומתמקדים במה שקורה סביבנו.
