הפרקליטות האשימה קטינים באופן אוטומטי

שיהוי בלתי מוצדק מצד הפרקליטות בהגשת כתב אישום נגד קטינים, זלזול של המדינה בבית המשפט ומתן אישור אוטומטי להגשתו באיחור בידי המשנה לפרקליט המדינה - כל אלו נחשפו בפרשת העמדתם לדין של חמישה קטינים, שהואשמו ביידוי אבנים על כלי רכב של ערבים. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה יועד הכהן, ביטל את כתבי האישום נגד שניים מהקטינים. המעשים שיוחסו לשלושה אירעו ביולי 2009, ושנה לאחר מכן - יומיים לפני מועד ההתיישנות משום שמדובר היה בקטינים - הוגש כתב האישום נגדם. כתב האישום נגד אחד מהם נמחק משום שלא נערך לו שימוע, ובאישור היועץ המשפטי לממשלה הוגש שוב באוקטובר 2010. המדינה לא הצליחה לאתר את הנאשמים, ולישיבה באותו חודש גם לא התייצב פרקליט בשל שביתת הפרקליטים.

"זלזול כלפי בית המשפט"

על התנהלות המדינה בנקודה זו אומר הכהן: "לא די בכך שהמאשימה בחרה שלא לשלוח נציג מטעמה לדיון בתיק במהלך השביתה, אלא שהיא בחרה שלא לנצל את ההזדמנות שנתן לה בית המשפט ונמנעה מהתייחסות כלשהי להחלטתו כפי שנדרשה לעשות לאחר סיום השביתה. התנהלות זאת, מעבר לכך שהיא משקפת חוסר עניין בתיק, מצביעה גם על זלזול כלפי בית המשפט". בדצמבר 2010 הורה השופט צבי סגל למחוק את כתב האישום בשל אי-התייצבות המדינה. ביוני 2011 אישר שוב היועץ המשפטי להגיש את כתב האישום, בנימוק שהוא לא הוגש עד אז "בשל תקלה". אישורים נוספים ניתנו בדצמבר 2011 ובאפריל 2012, אז הוגש כתב האישום הנוכחי. הוא כלל חמישה נאשמים, אך שניים מהם לא אותרו. תחילה ביטל הכהן (4.7.13) את כתב האישום נגד הקטינים, בשל השיהוי הכבד בהגשתו. הכהן ביקש לקבל את הסבריו של המשנה דאז לפרקליט המדינה, שוקי למברגר, שאישר בשמו של היועץ המשפטי את הגשת כתבי האישום באיחור. לדבריו, הנימוקים הועתקו ברובם מילה במילה מתוך הנחיית היועץ המשפטי בנושא זה ואין בהם התייחסות פרטנית לנאשמים שבפניו. הכהן מתייחס לעובדה זו בחומרה מיוחדת משום שמדובר בקטינים, לגביהם חובה על המדינה לשקול את אפשרויות השיקום, ומשום שלא ניתנה בדבריו של למברגר כל התייחסות לשיהוי.

"החריג הפך לכלל"

הכהן מוסיף: "נוצר הרושם שמדובר בהחלטות כמעט אוטומטיות, שנשענו רק על חומרת העבירות המיוחסות לקטינים והתעלמו לחלוטין מהיסוד של חלוף הזמן שנגרם במידה רבה עקב מחדלי המאשימה וכן משיקולי השיקום של הקטינים. במובן זה דומה כי נתהפכו היוצרות, וחרף הוראתו המפורשת של המחוקק כי הפעלת הסמכות לפי סעיף 14 לחוק הנוער [הארכת מועד הגשת כתב האישום] תהיה בגדר חריג, כשההתיישנות בחלוף שנה היא הכלל, הפך החריג אצל המאשימה לכלל". המדינה יוצגה בידי עוה"ד ענת כהן ובני ליבסקינד, והנאשמים - בידי עוה"ד מוריה ששון, דוד הלוי ואריאל הרמן.