"לא היה כל בסיס להגשת בקשת בנק לאומי למתן צווי עיקול זמניים בראש ובראשונה משום שכל העובדות אשר לכאורה חייבו את הגשת הבקשה היו בידיעת הבנק מזה כשנה ולפיכך הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר" כך טוען אילן בן דב. זאת במסגרת בקשתו מהמחוזי בתל אביב לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיו לבקשת בנק לאומי במסגרת תביעתו כנגד בן דב ע"ס כ-88 מיליון שקלים.
לדברי בן דב, הבנק לא הסביר בבקשתו מדוע "דגר" על בקשתו במשך שנה שלמה-מועד בו שלח לו דרישה לתשלום חובו בגין ערבותו לחובותיה של טאו- ולא הצביע על שינוי כלשהו שחל מאז והמצדיק כיום את מה שלא היה נחוץ לעמדתו אז קרי את הטלת העיקולים על נכסיו.
בן דב טוען כי אם היה צורך אמיתי בהטלת עיקולים על נכסיו הרי שהצורך הזה התעורר לשיטת הבנק כבר לפני כשנה מועד בו טען כי בן דב חייב לו עשרות מיליוני שקל ודרש את פרעון החוב בתוך שבוע ימים.
העובדה שהבנק לא עתר אז בבקשה לעיקולים מלמדת כי לא היה אז ואין גם כיום כל צורך בעיקולים וכי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר רק מתוך ניסיון פסול להפעיל לחץ על בן דב.
בן דב מדגיש כי השיהוי הניכר בהגשת הבקשה לעיקולים גרם לו לנזק כבד ביותר וכי הערבויות בשווי למעלה מ-40 מיליון ש"ח (נכון לאוגוסט 2012) שהעמיד לטובת הבנק ושבגינן הוגשה התביעה מגובות בשעבוד על פקדון ניירות ערך של חברת בן דב השקעות שבבעלותו.
אשר על כן, אילו הבנק היה מגיש את התביעה והבקשה לעיקולים כבר באוגוסט אשתקד ופועל במקביל למימוש השעבוד על הפקדון האמור כפי שעשה שנה מאוחר יותר, הייתה תביעתו מוגשת על סכום הנמוך ב-50% מהסכום לו עתר הבנק בפועל, וממילא בסיטואציה כזו גם בקשת העיקולים הייתה מצומצמת משמעותית.
בן דב מדגיש כי הבנק לא הביא ראיות מהימנות למצב כלכלי רעוע שלו או לקיומו של חשש להברחת נכסיו או כיוצא באלו טענות אשר לו היו מוכחות כראוי יתכן והיה בהן במקרים מסויימים להקים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.
לא רק שמצב כלכלי רעוע לא הוכח על-ידי הבנק, מציין בן דב, הבנק ידע היטב והסתיר מבית המשפט כי לבן דב נכסים רבים, נקיים מכל זכות צד ג', ששוויים עולה לאין שיעור על סכום התביעה(כ-88 מיליון שקל) והעיקול( 62.3 מיליון שקל) וכי אין חשש אמיתי להכבדה על ביצוע פסה"ד.
כך ידע הבנק כי שווי נכסי המקרקעין כ-53 מיליון ש"ח, בחשבונה של חברת בן דב אחזקות פקדון ניירות ערך של כ-32 מיליון ש"ח, בחשבונו האישי כמיליון ש"ח שעוקלו, ובחשבון בנק נוסף בבנק עצמו סכום נוסף של כ-2 מיליון שקלים. דהיינו, שווי נכסים העולה בהרבה על סכום העיקול והנקיים מכל זכות של צד ג' ואולם הבנק בחר להציג בפני בית המשפט תמונה מופרכת לחלוטין כאילו נוצר אצלו "חשש ממשי" מכך שהוא מתעתד לסגור חשבון המתנהל בבנק למכור או לשעבד את נכסיו.
בן דב מאשים את הבנק בכך שסחט אותו על-מנת ש"ינקה" עבורו טענות של צדדים שלישיים (בעלי האג"ח של טאו) והחזיק בו כ"בן ערובה" ולמעשה סירב לפעול למימוש הבטוחות שהיו בידיו ולהיפרע כדי מלוא סכום החוב של טאו כלפיו ובכך לשחררו מערבויותיו.
עוד מדגיש בן דב את נזקיו כתוצאה מהעיקולים על נכסיו וביניהם נזקים לעסקיו ולשמו הטוב.
הדיון בבקשתו של בן דב לביטול העיקולים נקבע ליום 8 באוגוסט.
