כל התביעות בנוגע לשימוש במקרקעין יידונו מעתה ואילך בבתי משפט השלום. בית המשפט העליון ביטל (1.8.13) הלכה בת למעלה מ-50 וקבע, כי בית המשפט השלום ידון גם בתביעות שעניינן איננו השמירה על הנכס, אשר עד כה נדונו בבית המשפט המחוזי.
ההלכה שבוטלה היא הלכת שמש מתחילת שנות ה-60, בה קבעו השופטים יצחק אולשן, יואל זוסמן ו
משה לנדוי (הראשון הנשיא דאז והאחרים נשיאים לעתיד), כי סמכותו של בית משפט השלום מוגבלת לתביעות שעניינן שימוש במקרקעין "תוך שמירה על גוף הנכס" בלבד, ולכן הסמכות לדון בתביעות שבהן מתבקש סעד שאין בו שמירה על גוף הנכס נתונה לבית המשפט המחוזי. "חריג זה הוביל להגשת תביעות רבות לבית המשפט המחוזי, גם כאלה שערכן הכספי מועט, גם כאלה שהדיון בהן איננו מורכב ומסובך", מציין השופט
נעם סולברג.
מצב לא הגיוני סולברג ממשיך: "הלכה זו אינה הולמת עוד את סמכויותיו הנרחבות של בית משפט השלום לעת הזאת. משעה שניתנה הלכת שמש, חלו שינויים רבים במבנה ובסמכויות בתי המשפט. סמכות השיפוט העניינית של בית משפט השלום הורחבה עד מאוד... קשה להלום כי לבית משפט השלום תינתן סמכות לדון בעניינים שברומו של עולם ובתביעות ששוויין הכספי עד 2.5 מיליון
שקל, אך לא תהא לו סמכות לדון בתביעות שעניינן בשימוש במקרקעין שבהן מתבקש סעד של הריסה וששוויין הכספי, לעיתים רבות, נמוך לאין שיעור מ-2.5 מיליון שקל".
סולברג מסכם: "בית משפט השלום זקף את קומתו, סמכויותיו הלכו ורבו, וביחד עימן התמקצעו שופטיו והריהם מומחים ומיומנים בכל ענפי המשפט. אין כל קושי להפקיד בידי שופט של בית משפט שלום את מלאכת הדיון וההכרעה בתביעות על שימוש במקרקעין, גם שלא תוך שמירה על גוף הנכס. הרציונל שבבסיס הלכת שמש אינו תקף עוד. לשון החוק אינו מחייבהּ.
"אדרבה, על-פי פשטות לשון החוק אין מקום להבחנה שיצרה הלכת שמש. ממילא אין הצדקה להמתין לתיקון חקיקתי בסוגיה הנדונה. שופטים ומלומדים קראו לביטול הלכת שמש, מחמת קשייה ובשים לב למגמה הכללית של העברת סמכויות לבית משפט השלום. ניסיונות פסיקתיים לצמצם את הלכת שמש יצרו הבחנות מלאכותיות, דקות, מסובכות. בסמכות עניינית עסקינן, נושא שצריך להיות נהיר, פשוט וברור, באשר זהו שער הכניסה לבית המשפט. בתמצית: דומני כי שקע שִמשה של הלכת שמש".
פחות התדיינות מקדמית הנשיא
אשר גרוניס הצטרף למסקנתו של סולברג, הגם שחלק על כמה מנימוקיו. לדעת גרוניס, חלק מנימוקיו של סולברג אינם מצדיקים את ביטול הלכת שמש, אך הוא סבור שיש נימוק מרכזי המצדיקים זאת: "השאיפה לצמצם, ככל הניתן, את ההתדיינות המקדמית הנדרשת, לעיתים, לצורך קביעת הסמכות העניינית שעה שמבוקש בהליך מסוים יותר מסעד אחד".
גרוניס מסביר, כי כאשר מבוקשים באותו הליך שני סעדים המצויים בסמכותן של שתי ערכאות שונות, מתבזבז זמן רב בקביעה מהו הסעד העיקרי כדי להכריע היכן תידון התביעה, ובמקביל - על המבקש לפצל את סעדיו ולבקש אחד מהם בבית המשפט האחר. "תובענות העוסקות בענייני מקרקעין מעוררות, בהקשר זה, בעייתיות מיוחדת. זאת, נוכח הפיצול בין סמכויותיהן של ערכאות השיפוט האזרחיות בהליכים מן הסוג האמור", מוסיף גרוניס.
לדעת גרוניס, יש לבטל את הלכת שמש גם משום ש"פסיקה של בתי משפט מחוזיים וכן של בתי משפט שלום יצרה תוהו ובוהו", כאשר חלקם הלכו בעקבות הלכת שמש ואחרים התעלמו ממנה. "כיום מצויים בעלי דין, עורכי דין ואף שופטים, במצב של אי בהירות בנוגע לאופן בו אמורים בתי המשפט ליישם את ההלכה שנקבעה בעניין שמש. יש לקוות כי פסק דיננו ישים לכך קץ", אומר גרוניס.
בית המשפט העליון קיבל את בקשתם של ששון וגלית בר-עוז וקבע, כי תביעה שהגישו נגדם דניאל ורות סטר וזאב הבר, בטענה לבנייה בלתי חוקית, תידון בבית משפט השלום. השופט
עוזי פוגלמן הצטרף לפסק דינם של סולברג וגרוניס. את בר-עוז ייצג עו"ד יוסף סגל, ואת סטר והבר - עוה"ד
עפר אטיאס ומיטל דרזנר-מימון.