חברת מיכל נגרין עיצובים הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה בסך 2 מיליון שקל נגד אווה דר רוטנברג מראש העין, ששימשה כמפיצה של מוצריה בספרד ובפורטוגל.
בתביעה מצויין כי ההסכם בין הצדדים נחתם בנובמבר 2003 וכי בשנתיים הראשונות פעלה הנתבעת לשם קיום התחייבויותיה, רכשה מוצרים בהיקפים משביעי רצון, השקיעה כספים בקידום מכירות ופעלה להפעלת חנויות המוכרות את מוצרי מיכל נגרין.
ואולם בהמשך, בשל ירידה בהיקף ובשווי רכישות המוצרים הובהר לנתבעת כי בשל התנהלותה והמכירות האפסיות בטריטוריה שלה, בדעת התובעת לפתוח חנות באמצעות זכיין באיי פאלמה דה מיורקה ואולם מספר חודשים לאחר פתיחת החנות האמורה הביעה הנתבעת שהסכימה לכך בתחילה את התנגדותה בטענה כי זכויות ההפצה הבלעדיות שייכות לה וכי אין להכניס זכיין אחר לטריטוריה שבאחריותה.
התובעת הבהירה לנתבעת כי בהתאם להסכם ביניהם אי עמידה בסכומי רכישות מינימום מזכה אותה להמשיך את הסכם ההפצה ללא מתן בלעדיות לנתבעת, וכי בנוסף היא נתנה את הסכמתה לפתיחת החנות בפאלמה דה מיורקה.
לדברי התובעת, בשל ההפרות החמורות והמתמשכות של ההסכם מצידה של הנתבעת נגרמו לה נזקים חמורים המסתכמים בכ-13 מיליון ₪, סכום הכולל את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם במקרה בו הנתבעת תמכור ממוצרי התובעת מחוץ לטריטוריה המוסכמת.
התובעת מציינת כי לנוכח ההפרות הסכם החמורות והמתמשכות היא הודיעה לנתבעת על ביטול הסכם ההפצה כאשר לפנים משורת הדין נאותה להעניק לה הודעה מוקדמת של חצי שנה לסיום ההסכם אף שהייתה זכאית לסיימו לאלתר.
התובעת מציינת כי משיקולי אגרה בלבד החליטה להעמיד את סכום התביעה ע"ס 2 מיליון שקל בלבד.
