רגישות לגלוטן, בשונה ממחלת צליאק, קשורה לרבים מתסמיני הרגישות ללקטוז - גזים, נפיחות ושלשול - אך מלווה גם בתסמינים נוספים מטרידים יותר, כולל עייפות וסחרחורות. המצב מבלבל רופאים וחולים רבים במשך שנים, משום שקשה אפילו לדמיין כיצד גלוטן יכול לעורר כל כך הרבה תסמינים שנראה כי אינם קשורים האחד לשני.
אחת התיאוריות היא שרגישות לגלוטן היא החלק הנסתר מתחת לקצה הקרחון של הצליאק, אך מחקרים שכללו אנשים שלא סבלו מצליאק אך עדיין פיתחו תסמינים דומים כשעיכלו גלוטן מצביעים על כך שרגישות לגלוטן נפרדת ושונה ממחלת צליאק.
בחודש מרס 2011, קבוצת חוקרים מאיטליה ומארצות הברית דיווחה על ראיות למנגנון פוטנציאלי שאחראי על הרגישות לגלוטן. חולים עם רבים מתסמיני מחלת צליאק - אך ללא סימנים לנזק פנימי במעיים - ייצרו מספר גבוה וחריג של חלבונים המשחקים תפקיד בהפעלת הדלקתיות - קו ההגנה הראשון של מערכת החיסון - ומספר נמוך וחריג של תאי T, שעוצרים את הדלקתיות ברגע שהאיום סולק. התגובה הדלקתית, כמו זו שמתפתחת נגד וירוס השפעת, יכולה לגרום לעייפות ולסחרחורות. אך בגלל שהסיסים שבמעיים לא ניזוקים, הספיגה התזונתית אינה נפגעת.
למרות שישנן ראיות המצביעות על כך שרגישות לגלוטן היא מצב אמיתי שאינו מחלת צליאק, אין עדיין כלי אבחוני או טיפול במצב. לכן, האבחון של רגישות לגלוטן עדיין נעשה בדרך של אלימינציה. חולים שקיומה של מחלת צליאק נשלל אצלם מתבקשים להוציא את הגלוטן מהתזונה שלהם, ובמידה שהתסמינים משתפרים הרי שהם מזוהים כמי שסובלים מרגישות לגלוטן.
ניתן למנוע מצב של רגישות לגלוטן על-ידי הוצאת כל המזונות והמוצרים המכילים גלוטן מהתזונה. שלא כמו אנשים עם מחלת צליאק, אלו עם רגישות לגלוטן אינם מסתכנים בפגיעה במעי, בספיגה לקויה של חומרים מזינים ובסיבוכים רציניים מאכילת כמות מעטה של גלוטן. לכן, אם אתם סובלים מרגישות לגלוטן, אתם יכולים להרשות לעצמכם להיות מעט יותר גמישים מאלו שסובלים ממחלת צליאק, ולבדוק אם אתם יכולים לאכול מזונות כמו סויה, המכילים ריכוזים מינימליים של גלוטן, או ליהנות מפרוסת עוגה ללא שיש לכך השלכות כלשהן.
