ועדת האתיקה - מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על קולת עונשו של עו"ד ואליד חסקיה מטירה.
בקובלנה, שהוגשה לבית הדין המשמעתי המחוזי על-ידי הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב כנגד עו"ד חסקיה, נאמר כי במהלך שיחה שהתנהלה בינו לבין קצין המבחן שטיפל במרשו באולם בית המשפט לנוער בכפר סבא, החל הנאשם להתלהם, להקניט ולהעליב את קצין המבחן.
בין היתר אמר הנאשם לקצין המבחן: "למה לא שלחתם לו קצין מבחן ערבי?" "ראית אותו בכלל?", "כמה זמן דיברת איתו?". בשלב זה החליט עו"ד ארז מלמד שנכח באולם להתערב והבהיר לנאשם כי יוכל להעלות את טענותיו בפני בית המשפט וכי קצין המבחן עושה את עבודתו אליה נשלח על-ידי הממונים עליו.
בקובלנה נאמר כי דבריו של עו"ד מלמד לנאשם נאמרו ברוח טובה תוך כוונה לפייסו ולהרגיעו. אולם בתגובה לדבריו, החל הנאשם לתקוף אותו ואמר לו: "חתיכת חלאה שכמותך", "בוא, צא החוצה, נראה אותך בחוץ" ולאחר שעו"ד מלמד יצא וחזר לאולם אמר לו הנאשם: "אתה נראה כמו קוף".
בנוסף, עמד הנאשם מעל עו"ד מלמד שישב, נגע בידו באופן מאיים תוך שהוא אוחז בשרוולו. בית הדין המשמעתי החליט פה אחד להרשיע את הנאשם בעבירה של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע ולזכותו מהתנהגות בלתי הולמת את מקצוע עריכת הדין, וברוב דעות לזכותו מעבירה של אי-גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע.
בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעורה של ועדת האתיקה על זיכויו של עו"ד חסקיה מהעבירה על כללי הלשכה שעניינה גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע ואף לא הכריע כלל בערעור בכל הנוגע לעונש, וכך נותר על-כנו העונש שנקבע בבית הדין המשמעתי המחוזי- אזהרה + 1,000 ש"ח הוצאות לטובת הלשכה.
ועדת האתיקה מבקשת מבית המשפט המחוזי להרשיע את עו"ד חסקיה בעבירה של אי-גילוי יחס חברי כלפי חבר למקצוע ובנסף להטיל עליו עונש השעיה על תנאי של 3 שנים למשך תקופה של 3 שנים.
בערעורה, טוענת ועדת האתיקה כי בית הדין המשמעתי טעה בקובעו כי עו"ד מחויב ביחס חברי כלפי חבר למקצוע רק כאשר עוה"ד השני מייצג צד באותו עניין בו מטפל עוה"ד הנאשם. ביתר המקרים - כך לשיטת ביה"ד המשמעתי הארצי - פטור עוה"ד מלנהוג ביחס חברי כלפי חבר למקצוע. ביה"ד קבע כי התנהגות הנאשם לא הייתה במסגרת "מקצועית" ולפיכך זיכה אותו מהעבירה הרלוונטית.
עוד סבורה ועדת האתיקה כי העונש במקרה הנדון חורג מתחם הסבירות של עונש ראוי בנסיבות המקרה וכי הנאשם לא הביע כל חרטה כנה ואמיתית, אלא בטיעוניו לעונש טען כי אינו יכול לשלוט בדבריו ואף האשים את ביה"ד המשמעתי המחוזי בכך ששיקולים זרים היו בבסיס הרשעתו.
ועדת האתיקה סבורה כי המקרה הנדון הינו מקרה מובהק בו יש להטיל על הנאשם עונש הרתעתי אשר יגרום לו להימנע מהתנהגות דומה בעתיד.
