אם בכל יום עבודה שלכם אתם מנקרים בשעמום בסלט כשאתם ממשיכים במקביל לצפות במסך - אתם לא לבד, זה בטוח. יחד עם מותו של יום העבודה המסודר של 17-9, הפסקת הצהריים גם היא נעלמה מהנוף. על-פי סקר שנעשה בשנת 2011 על-ידי החברה האמריקנית לייעוץ למשאבי אנוש Right Management, רק אחד מכל שלושה עובדים אמריקנים אכן לוקח לעצמו הפסקת צהריים, מה שמשאיר 65% מהעובדים לאכול על שולחן העבודה או לא לאכול כלל.
אך מסתבר שהרגלי ארוחת הצהריים יכולים לגרום להבדל משמעותי בחיי העבודה שלכם, לפחות על-פי מחקר גרמני שפורסם לאחרונה בכתב העת PLOS ONE. חוקרים מאוניברסיטת האמבולדט שבברלין חקרו את ההשלכות הפסיכולוגיות של דפוסי האכילה ואת הדרך בה זמן ארוחת הצהריים משפיע על מצב החשיבה שלכם ועל מצבכם הרגשי.
מבין 32 הנשים שהשתתפו במחקר, מחציתן אכלו לבד במשרד ומחציתן יצאו לשבת בחוץ עם חברים. הארוחות נאכלו בהקשרים שונים לגמרי: הארוחה שנאכלה בסביבת המשרד המשעממת נאכלה לבד, ובזמן קצר. במסעדה למשתתפות היה זמן לבחור את המנה המועדפת עליהן ולאכול בלווית אחרים. הארוחה במסעדה כללה גם הליכה קצרה מהמשרד וחזרה.
לאחר הארוחות, מדדו החוקרים זיכרון סמנטי, שליטה קוגניטיבית ועיבוד טעויות וכן עיבוד הבעות פנים רגשיות. המשתתפות מילאו גם שאלונים בהם דירגו את מצב הרוח שלהן. החוקרים גילו כי אלו שנהנו מאכילה במסעדה דיווחו על תחושות גבוהות של רוגע, ועל שליטה קוגניטיבית נמוכה יותר, מה שאיפשר להן לעבד טוב יותר הבעות פנים - וכך גם להגביר באופן פוטנציאלי את היצירתיות ואת התקשורת עם האחרים.
שליטה קוגניטיבית נמוכה יותר היא חסרון כשנדרשים מעקב אישי קרוב אחר ביצועים ושימת לב לפרטים, כמו בעת עיבוד מספרים. אך במצבים אחרים, היחלשות השליטה הקוגניטיבית יכולה דווקא להוות יתרון, כמו ברגעים בהם יש רצון בהרמוניה חברתית וביצירתיות רבה יותר.
לדברי החוקרים, יציאה מהמשרד לארוחת צהריים היא לא רק דרך רגועה יותר "לשבור את היום". למרות שישיבה ממושכת עם חברים בחוץ עושה רושם של פוטנציאל לחיסול הפרודוקטיביות, היא דווקא יכולה למעשה לעזור לכם בביצוע שאר המשימות המוטלות עליכם.