מפעל שנהרס עם אולמי ורסאי לא יקבל פיצוי

חברה שמפעלה נהרס עם קריסת אולמי ורסאי לא תקבל פיצוי מחברת הביטוח אריה. כך קובע (יום ד', 21.8.13) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. חברת מ.ש מוצרי אלומיניום פעלה בקומת הקרקע ובמרתף של הבניין בדרך בית לחם בירושלים, שבקומתו הרביעית פעל אולם האירועים ורסאי. האולם קרס במאי 2001, אירוע שגרם ל-23 הרוגים ולמאות פצועים. כתוצאה מכך התמוטט הבניין כולו והמפעל של מ.ש נהרס לחלוטין. מ.ש הייתה מבוטחת בחברת הביטוח אריה (כיום - חלק מכלל ביטוח), אך זו סירבה לפצות אותה. אריה הצביעה על כך שהפוליסה מכסה שקיעת קרקע, אשר הוגדרה כך: "שקיעה ו/או ירידה ו/או גלישה ו/או התמוטטות ו/או סחף של קרקע, פתאומיים, מקריים ובלתי צפויים מראש, מאירוע אשר אינו מוחרג במפורש על-פי סייגי הפוליסה". לטענת אריה, קריסת הבניין אינה נכללת בסעיף זה. בעקבות סירובה של אריה, תבעה ממנה מ.ש 4 מיליון שקל. תביעתה נדחתה בידי בית המשפט המחוזי בירושלים ודנציגר דחה את ערעורה. הוא פותח בניתוח דרכי הפרשנות של פוליסת ביטוח, מזכיר את ההלכות הנהוגות ומוסיף: "כאשר ניצבת בפני בית המשפט מחלוקת בנוגע לפרשנותה של פוליסת ביטוח, מקום שבו לא נטען כי הופרו חובות כלשהן מצד חברת הביטוח כלפי המבוטח (ולהפך), ראוי שבית המשפט יזהיר עצמו מפני בחירה א-פריורית ו'אוטומטית' בפרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים כפי שהיא משתקפת בלשונה של פוליסת הביטוח". בהתייחסו לסעיף שבמחלוקת קובע דנציגר, כי לשונו ברורה וחד-משמעית. פרשנותה של אריה משקפת את המשמעות הרגילה וההגיונית של הסעיף, בעוד שפרשנותה של מ.ש נוטלת קטע משמעותי מהסעיף והופכת אותו ל"קטע נכה" וחסר היגיון. כל חלקי הסעיף תלויים בכך שהתנועה תהיה של קרקע, קובע דנציגר, ואין לקבל את הפרשנות לפיה הוא מכסה כל "שקיעה" וכל "התמוטטות". כדי להדגים את האבסורד שבפרשנותה של מ.ש אומר דנציגר, כי לפי גישה זו - הפוליסה מכסה גם התמוטטות שוק וירידת מחירים. עוד דחה דנציגר את טענתה של מ.ש, לפיה הובטח לה שהפוליסה תכסה כל התמוטטות של הבניין. לצד ההבנה שהוא מגלה למצוקתה של מ.ש, מזהיר דנציגר: "אין לעשות שימוש בלתי זהיר בכלי הפרשנות על-מנת להרחיב פוליסה מפני סיכונים מוגדרים ולהפוך אותה הלכה למעשה לפוליסה מפני כל הסיכונים האפשריים. יש להיזהר מחוכמה לאחר מעשה ומ'מתיחה' של גבולות הפרשנות מעבר לנדרש. יש לשמור על ההבחנה בין פרשנות חוזה לבין השלמת חוזה, ולהיזהר מ'טשטוש גבולות' בין התערבות בפוליסות ביטוח מכוח המנגנונים הקבועים בחוק חוזה הביטוח (ובחקיקה צרכנית בכלל) לבין התערבות בדרך של פרשנות". השופטים ניל הנדל ודפנה ברק-ארז הצטרפו לפסק דינו של דנציגר, שגם חייב את מ.ש בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את מ.ש ייצג עו"ד יוסף משיח, ואת אריה - עו"ד אורי קוזלובסקי.