מונא סמארה (52), אשנבאית בסניף דואר באבן יהודה, שהודתה בגניבת 850 שקלים, הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה במסגרתו הוטלו עליה אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורים לאלתר תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורים, ופסילה מלמלא כל תפקיד בחברת הדואר למשך 3 שנים.
סמארה הועמדה לדין פלילי ובינואר השנה קבע בית משפט השלום בכפר סבא כי היא ביצעה את עבירת הגניבה המיוחסת לה ואף הודתה כי גנבה מכספי הסניף בשלוש הזדמנויות שונות סך של 850 שקלים. אולם בית המשפט נמנע מלהרשיעה בעבירה של גניבה, בין היתר בנימוק כי הגניבה בוצעה על-רקע מניעים רגשניים ולא עברייניים. ביהמ"ש הטיל על סמארה עונש של 180 שעות עבודה לשירות הציבור ופיצוי של 850 שקלים לחברת הדואר.
בעקבות העמדתה לדין פלילי, הוגשה כנגד סמארה לביה"ד למשמעת של עובדי המדינה תביעה לאחר הליך פלילי והיא הורשעה על-פי הודאתה בעבירות המשמעת שיוחסו לה בתביעה. התביעה טענה כי לא יעלה על הדעת שעובד מדינה הנקלע לקשיים כלכליים ישלח בשל כך יד בכספי ציבור.
סמארה ביקשה להתחשב בעינוי הדין שעברה בכך שהושעתה מעבודתה באוקטובר 2010 ורק בינואר השנה הסתיימו ההליכים הפליליים כנגדה. לדבריה, מעשיה בוצעו עת הייתה במשבר נפשי וכלכלי.
בהחלטת ביה"ד המשמעתי נקבע כי סמארה פגעה במעשיה, אשר שחיתות המידות דבקה בהם באופן קשה, בתדמית חברת הדואר ועובדיה בעיני כלל הציבור, וכי מעשיה מערערים את אמון הציבור במשרתי הציבור ומוציאים לציבור עובדים גדול ונאמן שם רע על לא עוול בכפו.
בערעורה על אמצעי המשמעת שהושתו עליה על-ידי ביה"ד המשמעתי טוענת סמארה כי עונש הפיטורין לאחר 11 שנות עבודה חמור וכי ביה"ד החמיר עמה, וטעה בהחלטתו להורות על פיטוריה על-אף היותה בת 52 כאשר סיכוייה למצוא עבודה אחרת שתאפשר לה להמשיך לפרנס את משפחתה- קלושים ביותר.
לדעת סמארה, נוכח נסיבותיה האישיות היה ראוי להעדיף עונש משמעתי שיאפשר את השארתה בעבודה, וביה"ד טעה באי-התחשבותו בעובדת היותה מושעית מעבודתה מזה כ-3 שנים דבר המהווה כשלעצמו עונש חמור ומעיד על כך שנעשה לה עינוי דין.