ועדה מקומית לתכנון ובנייה רשאית להכניס שינויים בהיתר בנייה שהעניקה, אם כי יש לעשות זאת רק לעיתים רחוקות ותוך שהיא מביאה בחשבון שורה של גורמים. כך קובע (יום ג', 27.8.13) בית המשפט העליון.
תקנה 16 לתקנות התכנון והבנייה קובעת: "ועדה מקומית רשאית לתת היתר, לסרב לתתו, לתקנו, לשנותו, להתלותו או לבטלו לפי סעיף 216 לחוק וכן להתנות בו תנאים". לדברי השופט
יצחק עמית, "אין בתקנה הגבלה על המועד בו רשאית הוועדה המקומית לעשות שימוש בסמכותה. מבחינה לשונית, התקנה יכולה לשאת פירוש לפיו רשאית הוועדה לקבוע תנאים נוספים או לשנות ההיתר גם לאחר נתינתו, גם בשלב הבנייה וגם בשלב השימוש במבנה".
עם זאת, עמית מדגיש: "בסמכות שאין להפעילה כעניין שבשגרה, נוכח החשש לפגיעה בזכות הקניין ובאינטרס ההסתמכות של מבקש ההיתר. הפעלת הסמכות על-פי תקנה 16, לאחר מתן ההיתר, צריך שתיעשה בזהירות ובמשורה, בין היתר, תוך התחשבות במשך הזמן שחלף ממועד מתן ההיתר; עוצמת הפגיעה בבעל ההיתר; שינוי נסיבות; שינוי אופי האיזור; שיקולים שעניינם בטיחות, איכות חיים ושמירה על צורכי הציבור והסביבה; המצב שיווצר בעקבות בנייה חדשה או בעקבות שינוי ההיתר; התוכנית החלה על האיזור; ועוד".
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז המרכז וקבע, כי היא הייתה רשאית להכניס שינויים בהיתר שניתן לחברת ריאלקו בשנת 1993. ההיתר היה להקמת בניין ברעננה ובין היתר עסק בחניון התת-קרקעי שייבנה במקום. בשנת 2007, לאחר שריאלקו חדלה להעמיד את החניון לרשות הציבור כפי שנקבע, קבעה הוועדה את שעות הפעלתו והתירה לריאלקו לגבות תשלום מהמשתמשים בחניון.
בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל את החלטת הוועדה לאחר שקבע, כי השינויים המותרים מכוח תקנה 16 נסבים על עניינים טכניים הקשורים בתהליך הבנייה בלבד. כאמור, בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הוועדה והחזיר על מכונם את התנאים שהציבה.
השופטים
עדנה ארבל ואורי שהם הצטרפו לפסק דינו של עמית, שגם חייב את ריאלקו בהוצאות של 10,000 שקל. הוועדה יוצגה בידי עו"ד אורי קידר, ריאלקו יוצגה בידי עוה"ד
רון צין ומיכאל טירר, ועיריית רעננה - בידי עו"ד עירית גל.
