פרשת חולי הגזזת ממשיכה להעסיק את בתי המשפט. משרד הבריאות מערער על פסק דין "אבסורדי", כדבריו, של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שמשמעותו לדעת המשרד הינה כי כל גידולי העור באזור הראש והצוואר מזכים בפיצוי ללא כל קשר לשאלה האם גידולים אלו יכלו להיגרם עקב הטיפולים בהקרנות להם "זכו" עולים חדשים שהגיעו ארצה בשנות ה-50 כתוצאה ממדיניות הממשלה בטיפול במחלת הגזזת.
לבית הדין האזורי הוגש ערעורו של סלומון עמר שהוכר כנפגע גזזת על-פי החוק לנפגעי גזזת על אחוזי הנכות על החלטת הוועדה הרפואית לערעורים אשר קבעה לו 24% נכות, מבלי לקבוע לו אחוזי נכות בגין מחלת סרקומה ממנה הוא סובל, המתבטאת בגידולי עור סרטניים באזור הראש והצוואר. זאת בנימוק כי מחלה זו אינה קשורה להקרנות.
נשיאת ביה"ד השופטת
אורלי סלע השתכנעה כי יש לקבל את הערעור. לדבריה, הוועדה אינה רשאית והיא אף אינה הוסמכה לבחון קיומו של קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל המערער לבין ההקרנות. לדעתה, גם אסכולה רפואית הטוענת כי מחלת הסרקומה אינה תוצאה של ההקרנות, עשויה בעתיד להשתנות וכי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לנזקי ההקרנות, וישנם נזקים רבים שאינם ידועים או טרם נחקרו עד תום.
בפסק הדין נאמר עוד כי השופט איננו רופא ותפקידו כמשפטן אינו אלא לבחון את תכלית החוק ולשונו ולהכריע בהתאם. אשר על כן הורתה השופטת לוועדה לקבוע למערער אחוזי נכות בגין מחלת הסרקומה ממנה הוא סובל.
משרד הבריאות טוען בערעורו כי במקרה הנדון אין לפצות את המערער אשר חלה במחלה אשר לפי מיטב הידע הרפואי העדכני היא נגרמת מוירוס שזוהה על-ידי מדע הרפואה, וכלל אין היא יכולה להיגרם מנזק קרינתי.
משרד הבריאות סבור כי פסק הדין מוביל לתוצאה אבסורדית בעליל ונצמד לפרשנות לשונית-דווקנית שאיננה נכונה. פרשנות זו, טוען המשרד מנוגדת לפסיקת ביהמ"ש העליון, איננה סבירה, איננה מוצדקת ואיננה מתיישבת לא עם תכלית החקיקה הן מבחינה "סובייקטיבית" והן מבהחינה "אובייקטיבית", לא עם השכל הישר ואף לא עם לשון חקיקת המשנה.
לטענת משרד הבריאות, בית הדין האזורי שגה בקביעתו לפיה אין הוועדה הרפואית רשאית לבחון קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין ההקרנות, מקום שבו מיטב הידע הרפואי-מקצועי המצוי ברשותה מצביע מפורשות על כך שקשר זה כלל לא מתקיים.
בערעור נטען עוד כי משמעות פסק הדין הינה כל גידולי העור באזור הראש והצוואר מזכים בפיצוי ללא כל קשר לשאלה האם ייתכן שנגרמו עקב טיפולים בהקרנות. כך למשל גם אדם שלקה בגידול בצווארו אשר הגורם היחיד לו לפי הרפואה שיכול היה לגרום לו הוא חשיפה לשמש-יזכה לפיצוי, אם טופל בהקרנות, וברור כי לתוצאה כזו לא ניתן להסכים.
משרד הבריאות טוען כי גם יוזמי החקיקה לא העלו על דעתם כי המדינה תפצה על נזקים שכלל לא יכולים היו להיגרם כתוצאה מהטיפול בהקרנות. תכלית החקיקה, סבור משרד הבריאות אינה מצדיקה מתן פיצוי באותם המקרים בהם ברור למדע הרפואה כי אין כל קשר בין המחלה לבין ההקרנות.
במקרה הנדון, טוען המשרד, מדובר בהחלטה מקצועית-רפואית שלא נפל בה כל פגם ודווקא פסיקת ביה"ד האזורי היא שמובילה לתוצאה שאיננה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם תכלית החקיקה ועם לשונה. אשר על כן מתבקש בית הדין הארצי לעבודה לתקן שגגה זו.
