לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשו שתי תביעות ובקשות לאישורן כיצוגיות בהיקף מוערך כולל של 382 מיליון ש"ח כנגד הבנקים מרכנתיל דיסקונט ואוצר החייל בטענה לחיובי ריבית מוגזמים במתן הלוואות בערבות המדינה המוענקות על ידם לגורמים שונים ובעיקר לעסקים קטנים.
בכתבי התביעה נאמר כי הבנקים משמשים כזרוע הארוכה של המדינה אשר ערבה כלפיהן להחזר ההלוואה עד לגובה של 70% מסך ההלוואה. אולם מרכנתיל דיסקונט ואוצר החייל מתנים את מתן ההלוואות בהפקדת פיקדון בגובה של 33% (דיסקונט) ו-25% (אוצר החייל) מסכומי ההלוואה תוך שהם גובים ריבית בגין מלוא סכום הלוואה לרבות בגין הסכום המובטח בפיקדון.
בהתנהלות זו של הבנקים, נאמר בכתבי התביעה, לא רק שהם מבצעים התניה אסורה של שירות בשירות, אלא גם גובים ריביות ביתר בכך שהם מחייבים את הלווה בגין מלוא סכום ההלוואה אף שחלקה מובטח בכספי הפיקדון המופקדים אצלם כתנאי למתן ההלוואה, ושבגינם הבנקים אינם נוטלים כל סיכון.
התביעות הוגשו על-ידי יוסף מילצקי, בעליה של חברת גזית מעליות מבית מילצקי שמחה וחברת אלנג'ם שיווק ומסחר. התובעים נטלו מהבנקים שנטלו הלוואות לצורך ניהול עסקיהם. לדבריהם, הבנקים ניצלו את מצוקת האשראי שלהם ושל עסקים קטנים רבים אחרים דוגמתם, בהציבם בפניהם מכשול בדמות התניית מתן ההלוואות בהפקדת פיקדון על חלק מסכום ההלוואה. זאת תוך ניצול העובדה כי אותם לווים נזקקים לכספי המימון ועל כן אין להם כל ברירה אלא להיענות לתנייה זו.
לדברי התובעים, החלק היחסי של כספי הפיקדון הולך וגדל מדי חודש, כאשר הם שילמו את ההלוואה והפחיתו את יתרתה מחד-גיסא בעוד מאידך-גיסא הפיקדון נותר בעינו, כך שחלקו היחסי של הפיקדון אל מול יתרת ההלוואה גדל, והבנקים ממשיכים ומחייבים בגינו בריבית חרף היעדר הסיכון שלהם.
עוד נטען כי עם הקטנת קרן ההלוואה הופך הפקדון לבטוחה גדולה יותר באופן יחסי להלוואה ולסילוקה, וליתרה שנותרה לסילוקה, כאשר בנק ממשיך לחייב את הלווה בריבית בגין החלק ההולך וגדל של הלוואה שלא היה כלל בסיכון ושהבנק מגובה בבטוחה מלאה בגינו.
המבקשים מעריכים את היקפי הריביות שחויבו בהם הלווים ביתר ואת היקפי הריביות בהם חויבו בשל התניית שירות בשירות מצידם של הבנקים, בסכום כולל של 382 מיליון ש"ח.
