תמונת קיר התלויה במרכז הסטודנטים של אוניברסיטת יורק בטורונטו מציגה את נקודת המבט הפלשתינית על הסכסוך עם ישראל. בתמונה נראה מבנה בן שלוש קומות (במשתמע ישראלי) שהוקם בשטח חקלאי הררי ולפניו טרקטור החושף את הקרקע ומכין אותה לעיבוד חקלאי. צעיר פלשתיני חסון ושרירי צופה לעבר המבנה והטרקטור כשעל צווארו צעיף ועליו ציור של שטח פלשתין ובידיו המוחזקות מאחורי גבו שתי אבנים גדולות. בתחתית הציור כתובות המילים "צדק" ו"שלום" במספר שפות. שטח פלשתין על הצעיף מצויר בצבע אחיד ולא מצוינת בו ההבחנה בין גבולות הגדה המערבית ורצועת עזה לבין שטח מדינת ישראל הריבונית. ציור דומה של פלשתין מופיע בלוגו של ארגוני הטרור הפלשתינים, והוא מציין את מה שהפלשתינים מגדירים השטח של מדינת פלשתין ההיסטורית. הוא מבטא גם את התביעה הפלשתינית לשחרור כל שטח פלשתין, הווה אומר - שטח מדינת ישראל דהיום (בנוסף לגדה המערבית), מידי "הכיבוש הישראלי" באמצעות "החזרת כל הזכויות הפלשתיניות" בלשון הפלשתינית, שמשמעותה פינוי מיליוני יהודים מביתם לצורך יישובם של מיליוני פלשתינים שרובם חיים כיום בגדה המערבית, ברצועת עזה, בירדן, בלבנון ובסוריה. זו משמעות "הצדק" המופיע בתחתית הציור, שהוא התנאי המהותי ל"שלום". ההנהגה הפלשתינית על כל הזרמים הפוליטיים דבקה בעיקרון "הצדק" במקום בעיקרון "הפשרה", השגור בפי ההנהגה הישראלית, ומימוש "הצדק הפלשתיני" על פני "הצדק הישראלי" מוביל בהכרח לחורבנה של מדינת ישראל. דרך הפעולה המועדפת למימוש יעד זה נעה בין האפיק המדיני המשולב במאבק עממי ומזוין (הרשות הפלשתינית) לבין דבקות בלתי מתפשרת בדרך הג'יהאד/המאבק המזוין (מרביתם המכריעה של הארגונים הפלשתינים הגדולים ובעלי ההשפעה, ובראשם חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית). שתי האבנים שמחזיק הצעיר הפלשתיני בידיו מסמלות את מה שהפלשתינים מכנים "ההתנגדות בדרכי שלום" ל"כיבוש הישראלי". יידויי האבנים לעבר יעדים ישראלים, צבאיים ואזרחיים כאחד, אינם נתפסים על-ידי ההנהגה והעם הפלשתיני כביטוי של אלימות מסכנת חיים, אלא כאמצעי ביטוי לגיטימי. הרשות הפלשתינית מעלה על נס את "המאבק בדרכי שלום", הכולל בין היתר יידויי אבנים, סלעים, מוטות ברזל ובקבוקי תבערה לעבר יעדים ישראלים. היא אינה מפרסמת הגבלות בטיחות בשימוש באבנים במסגרת "המחאה בדרכי שלום" כדי למנוע פגיעה גופנית קשה או מוות בקרב אזרחים ישראלים, היא אינה נוקטת צעדים משפטיים נגד פלשתינים שסיכנו חייהם של אזרחים ישראלים, פגעו בהם או הרגו אותם באמצעות יידוי אבנים. יתר על כן, פלשתינים שהורשעו בישראל על יידויי אבנים, ובכלל זה גרימת חבלה חמורה ומוות, זוכים למשכורת חודשית ולהטבות מצד הרשות הפלשתינית בזכות השתתפותם ב"מאבק" נגד ישראל. על-פי נתוני צה"ל (נכון ל-2011) בכל שנה מדווחים למעלה מ-4,000 מקרים של יידויי אבנים בגדה המערבית. יידוי אבנים וסלעים מסכן חיים לכשעצמו, והוא הופך לקטלני במיוחד כאשר האבן מושלכת לעבר רכב נוסע או ממקום גבוה. דפוסי פעולה אלה מאפיינים את שיטות המאבק הפלשתיני והם גבו מחיר כבד בפצועים ובהרוגים ישראלים. כך למשל, בספטמבר 2011 נהרגו אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן מהתהפכות רכבם שנגרמה כתוצאה מיידוי אבנים מרכב חולף בכביש גוש עציון-חברון. מיידה האבנים שנלכד הורשע ברצח. בסיכומו של דבר, הציור שנתלה במרכז הסטודנטים של אוניברסיטת יורק מבטא במשתמע את הדבקות הפלשתינית בשטח מדינת פלשתין ההיסטורית, שלילה של זכות קיומה של מדינת ישראל, תמיכה במאבק הפלשתיני, ובכלל זה בשיטות פעולה אלימות מסכנות חיים, שהן למעשה פיגועי טרור שגרמו לפגיעות גופניות חמורות ולמוות של אזרחים ישראלים.