בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לימאות הוציא צו מעצר לספינה זרה העוגנת במרינה בהרצליה וזאת עד להפקדת ערבות בסך 800,000 שקל. בקשת המעצר הוגשה במקביל לתביעה ע"ס 2.5 מיליון שקל שהוגשה כנגד בעליה של הספינה, חברה מארה"ב, על-ידי שבעה תובעים הטוענים לזכאותם לקבלת דמי הצלה בסך 2.5 מיליון שקל מבעלי הספינה לאחר שמנעו את שריפתה של הספינה.
התובעים מרביתם מדרכי שייט במרכז השייט במרינה ביקשו להתנות את שחרורה של הספינה בהפקדת סך של 3 מיליון שקל ואולם השופט
רון סוקול השתכנע כי הסכום המבוקש הינו מופרז.
הספינה דובדבן מסוג PRINCESS 64 עגנה במרינה בהרצליה ביום ה-30 באוגוסט. בצהרי אותו יום פרצה שריפה בסירה מהירה מסוג: SPEED BOAT שהפליגה במרינה סמוך לפתח היציאה של המרינה. על הסירה המהירה שהייתה ללא שליטה היו מספר אנשים מבוהלים שחולצו ממנה כשחלקם פצועים מכוויות עשן.
הסירה המהירה הבוערת גרמה להצתתה של ספינה מסוג "קומרן" הבנויה מסיבי זכוכית ואשר הייתה אף היא מרותקת לרציף A בסמוך ל"דובדבן" וכתוצאה מכך נוצרה להבה גדולה מאוד שפגעה בספינה גדולה מסוג "גולט" שעגנה ליד הספינה מסוג "קטמרן", והציתה את חבלי העגינה שלה והחרטום הבנוי מעץ.
הסירה המהירה הבוערת שהפכה למדורה ענקית עם להבות ועשן גדולים מאוד, המשיכה בתנועה לכיוון מזרח כאשר בכיוונה עגנה ספינת ה"דובדבן", ועמדה להגיע אל הדובדבן שהייתה בכיוון השייט שלה.
שבעה אנשים ביניהם שלושה מדריכי שייט הפליגו בסירות גומי לכיוון הדובדבן, ניתקו את חבלי ההתקשרות שלה מהירכתיים לרציף ומהחרטום לעוגן והעבירו חבל מהחרטום לאחת משירות הגומי שמשכה את הדובדבן מהחרטום לכיוון צפון. סירות הגומי האחרות דחפו לכיוון צפון את הדובדבן שהייתה במרחק כ-10 מטרים מהסירה הבוערת שהמשיכה לנוע לכיוונה, וזאת עד למזח הצפוני במרינה.
לדברי המחלצים אין ספק שאם הדובדבן הייתה נשארת במקומה היא הייתה ניצתת ונשרפת לחלוטין וכן הייתה סכנה כי דלק מהדובדבן יתפזר מעל מימי המרינה ויבער, וסכנה זו הייתה קיימת בכל מהלך פעולות החילוץ שבוצעו על-ידי שבעת המחלצים כשהם בסירות גומי דליקות שבהן מכלי דלק (בנזין) שעלולים היו להתלקח.
בתביעתם לחיוב בעלי האוניה לשלם לה דמי הצלה טוענים המחלצים כי פעולות ההצלה תרמו להצלתה של הדובדבן שכן הם הרחיקו אותה מתוואי השייט של הסירה המהירה הבוערת למקום מבטחים, ואילולא פעלו כך הייתה הסירה המהירה מציתה גם את הדובדבן כפי שהציתה את שתי הסירות האחרות שהיו קשורות לרציף A ואשר איתרע מזלן להיות בדרכה.
לטענתם, מאחר שהדובדבן הייתה בנויה מסיבי זכוכית, יש לה מיכל דלק גדול (כ-5 טון סולר) והייתה עליה גם סירת גומי שנשאה בעצמה מיכל דלק, היה חשש כי ייגרם אסון גדול.
לדברי התובעים האירוע כולו תועד בווידאו שניתן להציגו בבית המשפט על-מנת שזה יוכל להתרשם בעצמו מפעולותיהם. המחלצים צירפו לתביעתם חוות דעת של המומחה דן לבנה לפיה שוויה של הדובדבן מוערך בבכ-7.5 מיליון ש"ח ודמי ההצלה מוערכים בכ-2.5 מיליון שקל.
בבקשה למעצר הספינה טענו התובעים כי אם לא יינתן צו המעצר המבוקש עלולה הספינה לעזוב את ישראל והם יוותרו בלא יכולת להיפרע ממנה ומבעליה בגין דמי ההצלה, ועל כן הדרך היחידה בה יוכלו לגבות את חוב דמי ההצלה, הינו על-ידי הטלת מעצר על הדובדבן.
לדברי התובעים לא הייתה להם כל חובה להציל את הדובדבן והם פעלו בהתנדבות. לטענתם במקרה הנדון מתקיימים התנאים על-פי פקודת הסחורות הנטרפות המזכים אותם בדמי הצלה.