ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי המבטל את פסק דינו של בית הדין המחוזי שהרשיע את עו"ד רוני ברוש מתל אביב בעבירות של אי-מתן עזרה לבית המשפט לעשות משפט, טיעון עובדתי ומשפטי בידיעה שאיננו נכון, מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.
בית הדין המשמעתי הארצי אף ביטל את העונשים שהוטלו על עו"ד ברוש בבית הדין המחוזי של השעיה בפועל למשך 40 חודשים ושנת השעיה על תנאי.
עו"ד שובל הורשע בטענת אי-אמת בכך שבעת שהגיש ערעור בחלוף המועד לבית הדין המשמעתי הארצי על פסק דין שניתן כנגדו לאחר שהועמד לדין משמעתי אשר הומצא לו בדיון פרונטלי ביום 14 ביולי 2009, טען בפני מזכירות בית הדין המחוזי ובמסגרת בקשות שהגיש לבית הדין הארצי, כי קיבל לראשונה את הכרעת הדין לא בדיון אלא ביום 19 באוגוסט 2009.
בהכרעת דינו של עו"ד ברוש נקבע כי הוא השאיר רושם לא אמין בעדותו ובין היתר ניסה "לעגל פינות", וכי עדותו בעניין קבלת הכרעת הדין הייתה מבולגנת ומגמגמת. בית הדין קבע עוד כי עדותו של עו"ד ברוש בעניין טיעון אי-האמת בנוגע להכרעת הדין הינה לא אמינה, וכי ניתן לקבוע כי הוא ידע בוודאות על קיומה של הכרעת הדין.
בגזר דינו של עו"ד ברוש נקבע כי חטא בלב ליבו של המקצוע בכל הקשור לאמון ולעצמאות הרבה הניתנת לעורכי הדין ובעיקר אמירת האמת בפני ערכאות שיפוטיות בכל תנאי.
אולם בית הדין המשמעתי הארצי קיבל את הערעור שהגיש עו"ד ברוש על הרשעתו וחומרת עונשו. בפסק דינו קבע בית הדין הארצי כי לא הוכחה מעבר לספק סביר הטענה לפיה עו"ד ברוש קיבל לידיו את הכרעת הדין ביום 14 ביולי.
לדברי בית הדין, למרות חוסר הנחת מדבריו של עו"ד ברוש והחשש כי אינם דברי אמת, אין די בכך כדי להרשיעו. בית הדין קבע כי הקונסטרוקציה לפיה הרשיע בית הדין המחוזי את עו"ד ברוש רק על סמך המסקנה שעדותו הינה בלתי אמינה מעוררת קושי, וכי היה על בית הדין להצביע על ראיות נוספות שיחזקו את מסקנתו ולא נמצאו כאלה בהכרעת דינו.
לדעת בית הדין המשמעתי, לא ניתן להפוך את אי-האמון לעדות הנאשם כבסיס בלעדי להרשעתו. אשר על כן החליט בית הדין המשמעתי לבטל את פסק דינו של בית הדין המחוזי, ולהורות על זיכויו של עו"ד ברוש ועל ביטול העונשים שהוטלו עליו.
בערעור שהגישה ועדת האתיקה המחוזית של הלשכה על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי נטען, כי הלה התערב שלא כדין בממצאים עובדתיים ובקביעת מהימנות המסורים לשיקול דעתו של בית הדין המחוזי, וכי בית הדין המחוזי קבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי עו"ד ברוש קיבל לידיו את הכרעת הדין פיזית בדיון, וכי הוא אינו מאמין לגרסתו לפיה באותו המעמד קיבל לידיו רק את גזר הדין.
לדעת ועדת האתיקה, בית הדין הארצי הוא זה שנתפס לכלל טעות ולא כקביעתו לפיה בית הדין המחוזי נתפס לכלל טעות לגבי מהות העבירה. לדברי ועדת האתיקה, אין זו הפעם הראשונה שעו"ד ברוש נכשל באי-אמירת האמת וההתרשמות היא שמדובר בעו"ד שהחובות האתיות החלות על העוסקים במקצוע עריכת הדין לרבות אמירת אמת אינן נר לרגליו.
ועדת האתיקה מבקשת מבית המשפט המחוזי לקבל את ערעורה ולבטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי ולהשיב על-כנם את הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי.