שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה יועד הכהן, עיכב (30.7.13) את השעייתה של עו"ד נוגה ויזל, עד להכרעה בדיון המחודש שייערך בעניינה בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין.
ויזל הושעתה ל-18 חודשים לאחר שחשפה את שמו של אחד "השוטרים הנוקמים" מנהריה בזמן שחל צו איסור פרסום על שמותיהם. בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין קיבל חלקית (27.5.13) את ערעורה של ויזל וקיצר במחצית את עונש ההשעיה שהטיל עליה בית הדין של מחוז תל אביב.
ויזל הועמדה לדין לאחר שבאפריל 2008 - כאשר כבר לא ייצגה את אחד השוטרים - הופיעה באתר אינטרנט הודעה תחת שמה ובה שמו של שוטר אחר מאותה פרשה. כתובת ה-IP הייתה של משרדה. עובדת המשרד ליזה שיך הודתה שהיא אשר כתבה את ההודעה ולפיכך זוכתה ויזל. אולם, לאחר מכן טענה שיך שעדותה הייתה שקרית ולאור זאת הועמדה ויזל שוב לדין משמעתי.
בית הדין המחוזי קבע שאין לסמוך על עדותה של שיך, אשר הודתה שהיא מצויה בסכסוך אישי קשה עם ויזל. לעומת זאת, קיבל בית הדין את עדות בן-זוגה של שיך, נחום רון, אשר סיפר גם הוא על אותה עדות שקר. בית הדין החליט להאמין לרון למרות שהוא עבריין שהורשע בשורה של עבירות חמורות ובהן ניסיון לרצח. לצד זאת, קיבל בית הדין המחוזי כראיה מכתב של עו"ד דרור ארד-איילון, אשר תיעד שיחה בה סיפר לו רון על עדות השקר.
הראיה המרכזית הייתה עדותו של מיכאל סיריוטי, עיתונאי בישראל היום. לאחר שויזל ויתרה על חסיון המקור העיתונאי, העיד סיריוטי שהיא אמרה לו שאכן כתבה את אותה הודעה. ויזל טענה שהדברים נאמרו בציניות, אך בית הדין המחוזי קבע שסיריוטי היה שם לב אם אכן זו הייתה הכוונה. בית הדין המחוזי דן את ויזל לשלוש שנות השעיה.
בבית הדין הארצי נחלקו הדעות. אב בית הדין, איתמר הכהן, סבר שיש לקבל את ערעור ועדת האתיקה ולהחמיר את עונשה של ויזל לתשע שנות השעיה. הדיין דרור גל סבר שיש להקל בעונשה של ויזל ולהעמידו על 18 חודשי השעיה. הדיין עמוסי רזיאל סבר שיש לזכות את ויזל, בשל חוסר אמינותו של רון, בשל העובדה שמכתבו של ארד-איילון רק חוזר על גרסתו של רון ומשום שייתכן שסיריוטי לא שם לב לטון הציני של ויזל. לאור זאת, התקבלה דעת הביניים של גל. כאמור, השעיה זו לא נכנסה לתוקף בשלב זה.
