השייח' חוסיין מוחמד עאמר, המשמש אימאם של מסגד אל-ג'יסר בעיר לבל בקוויבק, קנדה, מצדיק את הכאת האישה (אך לא באופן חזק) בידי בעלה כמוצא אחרון וביטוי לפעולה חינוכית, כאשר הבעל אינו מצליח לשכנע אותה לחזור לדרך הנכונה על-פי האיסלאם.
בדרשה במסגד לקהל מאמיניו אמר השייח' עאמר, כי "הכאת האישה באיסלאם היא סוג של חינוך" כאשר כל שאר האמצעים האחרים נכשלו ואין דרך אחרת זולתה כדי להשיג את המטרה. קודם להכאת האישה, אמר השייח' עאמר, כי הבעל צריך לנזוף באשתו, להימנע מלישון איתה באותה מיטה ולהתנכר לה, ורק אם כל הצעדים הללו נכשלים, מותר לו להכות אותה, אך לא בחוזקה.
אחמד קנדיל, אימאם נוסף מקוויבק, אמר בדרשה במסגד, כי הבעל במשפחה המוסלמית הוא הסמכות העליונה, והאישה חייבת לציית לו בכל דבר ועניין, ובכלל זה כאשר הוא קורא לה לקיום יחסים, וגם כאשר אין היא מעוניינת בכך או שהיא עסוקה בדברים אחרים. בספרי ההלכה האיסלאמיים מצוין, כי היענותה של האישה לקריאתו של בעלה היא בגדר חובה, שכן הימנעות עלולה להביא את בעלה לחטוא בניאוף. משום כך הותר לגבר להכות את אשתו כדי לאלצה להיענות לו בעניין זה.
קיימת מחלוקת בקרב פרשני הקוראן בעניין הפסוק המתיר להכות את האישה. יש הגורסים, כי מדובר באקט סמלי, אחרים - במכות שאינן חזקות במיוחד ויש הטוענים, כי ניתן להכותה בידיים או במקל עץ באורך של 20 ס"מ (המשמש לניקוי השיניים), אך לא בפנים, ולא באופן שגורם להותרת סימנים על גופה.
